תצח

צריך להיות תורה ותפלה וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי אימתי לא דרכיכם דרכי בזמן שמחשבותיכם לא מחשבותי אבל בזמן שמחשבותיכם מחשבותי דהיינו שמניח מחשבתו בתורה ותפלה עי"ז דוקא דרכיכם דרכי.

וזהו ויטע אשל בבאר שבע אל"ף היינו אאלפך חכ' דהיינו המשכה לחכ' והיינו אכלו ריעים, שי"ן היינו ג' קוין שהוא המשכה אח"כ מחכ' למדות, ואח"כ המשכה לבי"ע והיינו למ"ד כי הלמ"ד מרמז על ג"פ עשר ספירות שהם ג"פ עשר שבג' עולמות בי"ע. או י"ל למ"ד הוא ל' כלים דז"א שמהם נעשים נר"נ בבי"ע כנודע, והיינו כמ"ש וכל בניך למודי הוי' שהוא המשכת הוי' למטה בבי"ע. וזהו ויקרא בשם הוי' אל עולם שאין העולם ענין בפ"ע, היפוך מ"ש מלך העולם שבחי' עולם מקבל מבחי' מלך, ונודע כי ענין בחי' מלך הוא מה שהוא מרומם ומובדל, שעיקר בחי' מל' הוא בחי' רוממות והתנשאות והוא לבדו הוא, ולכן העולם הוא נראה ליש בפ"ע, אבל ע"י המשכת הוי' למטה אין העולם דבר נפרד אלא ששם הוי' הוא אל עולם דכולא חד שהעולם הוא בבחי' ביטול אליו ית', וזהו למאן דאמר אשל זה פונדק, בבאר שבע הוא בחי' מל' שהוא מקבל מבחי' מדות והעיקר הוא להמשיך בבחי' מל' וכמא' כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, היינו שהעיקר הוא להמשיך בבחי' מל', וזהו ברוך אתה הוי' אלקינו מלך העולם שהוא להמשיך שם הוי' בבחי' מל'.

ב) ועתה צ"ל הפי' שאשל הוא פרדס, הנה כתי' כי האדם עץ השדה, והנה כתי' ויטע הוי' אלקי' גן בעדן שם מלא, ובבריאת העולם כתי' בראשית ברא אלקים, והנה החילוק שבין ברה"ע לג"ע הוא בזה שהעולם הוא לשון העלם שאא"ס מוסתר ונעלם שם ואין הפי' דוקא בעולמות התחתונים אלא אפילו בעולמות העליונים, ולכן המלאכים שואלי' איה מקום כבודו וכמ"ש כי לא יראני האדם וחי אפי' חיות הקדש אינם רואים, אבל ג"ע הוא גילוי זיו השכינה וכמשארז"ל יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, ולכן ארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי דהיינו אפי' לג"ע התחתון וכ"ש לעוה"ב געה"ע מפני שהוא תענוג נפלא עד אין קץ, ואעפ"י שביו"ד נברא עוה"ב שהוא הארה בעלמא מ"מ הוא הארה מאוא"ס ויש להם השגה בהארה זו. וזהו ויטע לשון נטיעה דהיינו כמו נטיעת האילן למטה שיש בו פירות דההפרש