תצז

וזהו ענין הלחם למעלה דהיינו כמו שהלחם מחבר הנשמה עם הגוף אעפ"י שהאדם הוא מדבר והלחם הוא צומח מ"מ הוא מחי' את האדם לפי שיש בו ניצוץ אלקי גבוה מאד וכמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם וע"כ אין התינוק יודע לקרות אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן דוקא, וזהו אחור וקדם צרתני אחור למע"ב לפי ששרש הלחם הוא מעולם התהו שלמעלה מהתיקון, וכך הנה כתי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, אדם היינו ג' קוין היינו תרין דרועין וגופא תרין רגלין, וכך למעלה היינו בחי' מדות, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, ת"ת גופא, וזהו קוינו לו דהיינו ג' קוין, אך הנה כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא ולאו מכל אלין מדות כלל, וזהו אדם אדמה לעליון שהוא בחי' דמיון בלבד, וזהו דמות מראה אדם עליו מלמעלה הוא מראה דמות כבוד הוי', דהיינו שהוא מהוה שהוא מקור להתהוות העולם. וזהו שצריך ללחם דהיינו להמשיך מבחי' קדוש וזהו ע"י תורה ועבודה וגמ"ח הוא ממשיך בחי' קוין, ובכלל האכילה היינו כמ"ש אכלו ריעים היינו חו"ב י"ה לפי שגם החכ' אין ערוך לאוא"ס ב"ה וכמ"ש כולם בחכ' עשית שגם החכ' נחשבת לעשי' גשמי' וע"כ צריך ללחם וכמו שאנו רואים שע"י הלחם מתחזק המוחין שלו כן יובן ענין הלחם למעלה שהוא להמשיך מבחי' אוא"ס בחכ', והיינו ע"י התורה וזהו לחמי, וגם לחמו שגם נותן כח בנפש להתבונן באלקות ולהיות בטל אליו, וזהו ענין אכילה.

ואח"כ שתו ושכרו דודים שתי' היינו להמשיך את הדם בכל רמ"ח אברים וע"כ אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו להמשיך אח"כ מחכ' למדות והיינו ע"י תושבע"פ כי בתושב"כ עדיין לא מבואר איך לעשות המצוה אבל בתושבע"פ מבואר היטב איך לעשות המצוה ולכן נק' מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים וכמו המים ממשיכי' המאכל בכל רמ"ח אברים כן תושבע"פ כו' כמשנ"ת מזה בד"ה והי' עקב, וכן תפלה נק' מים וכמ"ש שפכי כמים לבך, וכן במזבח הי' ניסוך המים ויין, וזהו הנק' שתי' וזהו שתו ושכרו דודים.

ואח"כ צ"ל לוי' היינו בדרך, דרך הוא המחבר מעיר לעיר, כי ע"י תורה ותפלה ממשיך האור מסוכ"ע בחכ' ומדות אבל עדיין לא נמשך האור בבי"ע, אבל ע"י מצות הוא ממשיך האור בבי"ע, וזהו כמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט שע"י צדקה ומשפט ממשיך האור למטה, אך מתחלה