תצו

כאילו עקדתם עצמיכם לפני (ר"ה דט"ז סע"א), וצ"ל מה שייכות ענין שופר לעקדת יצחק ששופר הוא ענין תשובה. אך הנה כתיב וירא והנה איל אחר, וצ"ל מה ענין אחר, הנה במד"ר במקומו פנ"ו פי' תיבת אחר, אחר כל המעשים שישראל נאחזים בעבירות ומסובכים בצרות כו' עתידין ליגאל בקרניו של איל כדכתי' ואד' הוי' בשופר יתקע. עוד יש פי' דזה קאי על כל שנה ושנה אחר כל המעשים שבכל השנה נאחזים בעבירות ומסובכים בצרות ואח"כ בר"ה תוקעים בשופר כו' ומוחל להם וסופם ליגאל בקרניו של איל.

ולהבין זה הנה כתי' ויטע אשל בבאר שבע ואפלגו ח"א פונדק וח"א פרדס, והמכוון שהי' האשל לשני הפי' הוא להיות ויקרא בשם הוי' אל עולם, דהיינו ע"י שהי' מאכיל ומשקה לבריות והי' אומר להם אח"כ ברכו למי שאכלתם משלו ועי"ז הרגיל שם הוי' בפי כל, וזהו אל עולם שהמשיך אלקות גם בעולם.

והנה למ"ד פונדק אשל ר"ת אכילה שתי' לוי', דהנה פי' אכילה זהו כמ"ש לכו לחמו בלחמי, וצ"ל איך שייך לחם למעלה הגם דכתי' רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים זה גופא צ"ל איך שייך לומר שישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים. אך הנה מקודם צ"ל ענין הברכה דהנה בברכה אנו מברכין ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציוונו, דפי' מלך העולם היינו שהעולם הוא מבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים דהיינו מפני שכך עלה במחשבתו להיות אנא אמלוך מזה נתהווה העולם, ולכך אנו אומרים בר"ה הוי' מלך גאות לבש. אך זהו רק הארה בעלמא כמ"ש מלך שמו נקרא עליהם שהוא מרחוק וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי' אני ראשון קודם הבריאה ואני אחרון אחר כל ימות המשיח ותחה"מ ונו"ן אלפים יובלות ומבלעדי אין אלקי' היינו באמצעיתא גם עתה אין אלקי' לפי שהוא זיו והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו, וזהו ה' מלך גאות לבש שהוא רק לבוש, אבל עצמותו ומהותו הוא קדוש פי' מובדל מגדר עולמות דהיינו שאינו מתלבש בהעולמות לא כמו שהנשמה מתלבשת בגוף, וזהו אשר קדשנו במצותיו שע"י מעשה המצות ממשיכי' מבחי' קדוש וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום דהיינו שע"י מעשה המצות ממשיכי' מבחי' אנכי עצמותו ומהותו.