תצג

ממש ע"כ גם הגוף גשמי יוכל לקבל גילוי אלקות כמו הנשמה ממש, ודוקא נשמות בגופים לפי שעיקר השראת סוכ"ע הוא בגשמי' דוקא, וזהו שבתחה"מ יעמדו נשמות בגופים הגם שהיו בג"ע כמה אלפים שנה והשיגו השגת אלקות בעילוי אחר עילוי, והיינו לפי שזה שהשיגו בג"ע זהו רק זיו והארה בעלמא וכמ"ש יושבין ונהנין מזיו כו' לפי שהוא רק בחי' ממכ"ע, משא"כ בתחה"מ יומשך המשכת אלקות מבחי' סוכ"ע השגת עצמותו ממש שהוא עלי' גדולה יותר מבחי' ג"ע כו'. וד"כ החילוק שבין ג"ע ולע"ל הוא כי בג"ע מאיר מבחי' חכ', וכמ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב ביו"ד נברא עוה"ב כו' שהוא בחי' ראשית ההשתל' שהוא מקור לעולמות וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות

את הגן כו', משא"כ לע"ל יהי' מאיר מבחי' כ"ע שלמעלה מבחי' השתל' העולמות.

והנה בבחי' לע"ל יש שני בחי', ימות המשיח ותחיית המתים, והנה ימות המשיח אעפ"י שלכאו' הוא על האופן כמו שהוא עתה וכמשארז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום, וכן כתי' הנער בן מאה שנה ימות, רק שיהי' ברכה והמשכה בתוס' וריבוי יותר שלא לפ"ע, מ"מ הוא ג"כ בבחי' המשכת גילוי אלקות למטה, וכיון שהוא בבחי' המשכת גילוי אלקות למטה עכצ"ל שהוא המשכה ממקום גבוה דהיינו מבחי' סוכ"ע, וזהו שנא' אפס בלתך גואלינו לימוהמ"ש, והיינו כי מתחלה כתי' ואין זולתך כו', וכאן כתי' אפס בלתך כו', אפס הוא יותר בחי' ביטול מבחי' אין, כי אין אותיות אני שהוא בחי' יש רק שהוא בטל בבחי' אין, משא"כ אפס הוא בחי' ביטול מכל וכל שלא יש שום מציאות דבר מה כו' [פי' כי הביטול נמשך מחמת גילוי בחי' אוא"ס, וכמו שבמ"ת מחמת עוצם הגילוי לכן עכדו"ד פרחה נשמתן וכתי' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק בבחי' יראה, ולכן אפס שמורה על הביטול יותר מבחי' אין ה"ז מורה על הגילוי שיהי' לימוהמ"ש יותר מהגילוי שבג"ע שנק' עולם הבא כבר, שלכן בג"ע הוא רק בחי' אין אבל לימוהמ"ש מצד עוצם הגילוי יהי' בחי' אפס כו'], ועיקר הגילוי יהי' לע"ל בתחה"מ שיעמדו נשמות בגופים ולא יהי' אכילה ושתי' אלא שיחיו מחיות אלקי ואפי' הגוף יקבל חיות מבחי' אלקות ממש לפי שיומשך אוא"ס מבחי' סוכ"ע מבחי' כ"ע ע"כ אפי' גוף גשמי יוכל לקבל מגילוי אלקות כו' לפי שקמי' כחשיכה כאורה שוין ממש.