תצב

דאורייתא כמו שע"י הדיוק והפירור שמפרר בשיניים עי"ז חיך אוכל יטעם, וזהו ג"כ למחכה לו שע"י דדייק במילי דאורייתא עי"ז יזכו לבחי' עדן כו'. וזהו מ"ש אלקי' זולתך לא תדע, והיינו שעי"ז שאלקי' זולתך לא תדע שאין לו רצון אחר כ"א לאלקי' עי"ז יזכה לבחי' עדן עין לא ראתה כו'. וזהו מ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב והיינו כי חיי העוה"ב הוא בחי' חיי החיים שהוא מקור העוה"ב, כי יש בחי' חיים וכמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו', ויש בחי' חיי החיים מקור כל החיים שהוא בחי' חכ' ביו"ד נברא עוה"ב והיינו כי בחכ' הוא בחי' גילוי אוא"ס, ואין זולתך בחי' עדן עין לא ראתה כו' כי עדן הוא בחי' חכ' והיינו כי בחכ' נמשך בחי' עדן מקור התענוג.

ד) אפס בלתך גואלינו לימוהמ"ש ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ, הנה מקודם י"ל למה יהי' תחה"מ שיעמדו הנשמות בגופים דוקא, הלא בג"ע הם נשמות בלא גופים, וא"כ למה יעמדו אח"כ בגופים, הלא יותר תוכל הנשמה בלא גוף להשיג ממה שהיא משגת כשהיא מלובשת בגוף גשמי, ואפי' נשמת משה והאבות שזה יותר מג' אלפים שנה שהם משיגים אלקות בעילוי אחר עילוי יעמדו אח"כ בתחה"מ ולכאו' אינו מובן זה כלל. אך הענין הוא דהנה החילוק שבין ג"ע ולע"ל הוא בין העלאה ממטה למעלה ובין המשכה מלמעלה למטה, שג"ע הוא בבחי' העלאה בעילוי אחר עילוי וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל, והנה כיון שהוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, נמצא שיש מעלה ומטה עכ"פ א"כ הוא רק בחי' ממכ"ע שיש שם מעלה ומטה, וכיון שהוא בבחי' ממכ"ע א"א לקבל שם תענוג רק נשמות בלא גופים וגם זה ע"י הזדככות לפי כשצריך התחתון לעלות למעלה א"א לעלות כ"א ע"י הזדככות מתחלה וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים כו' בהר ה' הוא ג"ע שהוא בבחי' העלאה וע"כ כאו"א נכוה מחופתו של חבירו לפי שהוא בבחי' ממכ"ע לכן כל א' מקבל לפי ערך הכלי שלו ולפי הזדככותו בעוה"ז, וזהו שכשצריכה הנשמה לעלות מגעה"ת לגעה"ע צריכה לטבול בנהר דינור שצריכה לשכוח על חיזו דהאי עלמא כו', משא"כ לע"ל יהי' המשכת אלקות מלמעלמ"ט ולא יהי' העולם מסתיר כלל והיינו לפי שיהי' נמשך ממקום גבוה יותר דהיינו מבחי' סוכ"ע ששם מעלה ומטה שוין