תצ

לפניו ית'. וזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא ששרש החכ' נמשך מבחי' אין ממש מבחי' זיו והארה שלאחר הצמצום כו', וע"כ אצי' ועשי' שוין לפניו ממש ואין לאצי' יתרון מעלה לפניו על בחי' עשי', וכמו למשל בבלתי בע"ג שאפי' גבול היותר גדול הוא שוה לפניו עם א' ממש שאם נאמר שיש יתרון מעלה לרבוא לגבי א' ממילא הוא בבחי' גבול, וא"כ לגבי מי שהוא בלתי בע"ג מספר המרובה והמועט שוין לפניו ממש, וכמו"כ יובן בענין העולמות לגבי אוא"ס שאוא"ס הוא בלתי בע"ג בתכלית ועולמות הוא בבחי' גבול, הגם שהוא גבול גדול מ"מ הוא בבחי' גבול, וא"כ לגבי עצמותו שוין לפניו ממש אצי' ועשי', וזהו מ"ש אין ערוך לך כו'.

ג) ומעתה י"ל מ"ש ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב, הנה לפעמים מצינו שאמרו לשון עוה"ב ופעמים מצינו שאמרו לשון לע"ל, והחילוק שבין עוה"ב לע"ל איתא בכהאריז"ל שלע"ל קאי על תחה"מ, ועוה"ב הוא בחי' ג"ע, כי עולם הבא הוא ל' הוה שתמיד הוא בא. אך באמת מצינו שעולם התחי' נק' ג"כ עוה"ב וכמשארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שהוא קאי על תחה"מ, שהרי לקמן במשנה הנ"ל אמרו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחה"מ מן התורה ע"כ אין לו חלק לעוה"ב מדה כנגד מדה הוא כפר בתחה"מ ע"כ לא יקום בתחה"מ, שנמצא משמע מזה שעוה"ב הוא תחה"מ ג"כ,