תפ

וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו' כי בכל המצות הכוונה ביטול היש לאין, ואפי' בתורה אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד לפי שהוא ביטול הטבע כי רגילותם הי' לחזור מאה פעמים וכששונה מאה פעמים ואחד יותר מרגילותו הוא ביטול הטבע ונק' מצד זה עובד אלקי'. והנה ע"י ביטול וכפי' זו שבכל מצוה עי"ז עושים למעלה כביכול ג"כ שיהי' בחי' צמצום להתלבש בבחי' גדולה, וזהו מעשה גדול שע"י מעשה וכפי' ממשיכי' בחי' גדול.

ב) וזהו ענין ק"ש דכתי' וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ ומסיים אח"כ ענין ק"ש, וצ"ל זה האם ק"ש הוא עיקר המצוה, אך הענין הוא כי ק"ש היא כללות כל המצות וע"ד מצות ואהבת לרעך כמוך שהיא עיקר התורה ואידך פירושא הוא כו', וכמו"כ ק"ש כללות כל המצות. והענין כי מצוה הוא לשון צוותא וחיבור, דהיינו שיהי' חיבור אוא"ס ב"ה עם נבראים בע"ג, וזהו שאומרים על כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי', כי שכינתי' הוא בחי' ממכ"ע שמתלבש בעולמות ונק' שכינתי' מלשון ושכנתי בתוכם, וקוב"ה הוא בחי' סוכ"ע קדוש ומובדל, ויחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד סוכ"ע בממכ"ע הוא ע"י מצות.

והנה ק"ש הוא כללות המצות כי מצות צריכות כוונה והוא ענין ק"ש שמע ישראל שמע מלשון אסיפה וקיבוץ וכמו וישמע שאול והוא ע"י התבוננות איך כי הנשמה שנק' ישראל שר אל עלו במח' הנה ה' אלקינו שהכח שלנו הוא משם הוי', כי אלקינו הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח, והכח הוא משם הוי' ולא ע"ד כל העולמות שמקבלים רק משם אלקי' וכמ"ש בראשית ברא אלקים אבל הנשמה הנה הוי' אלקינו, ואח"כ הוי' אחד אל"ף אלופו ש"ע, חי"ת ז' רקיעים וארץ, ודלי"ת ד' רוחות כו'. והענין כי אנת הוא חד ולא בחושבן כי חשבון היינו עד"מ כמו ב' לגבי ד' וכמו ד' לגבי ח' זהו ערך, משא"כ לגבי בחי' בלי גבול הרי שוה מספר היותר גדול עם מספר היותר קטן,