תנח

ה"א, לפי ששרש התורה היא מבחי' אנכי מי שאנכי שהוא בחי' כתר שלמעלה מבחי' חו"ב וע"כ יכול לחבר שיהי' בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין.

והנה מעתה יש להבין בחי' ו"ה שיש בנפש, הענין הוא דהנה כתי' וצדקה כנחל איתן, שבחי' איתן הנ"ל יורד בבחי' נחל בחי' המשכה למטה למקום מדות שבלב שנחלקין לשש בחי' בחי' וא"ו לאהפכא לקדושה, לפי שבמדות יש בחי' זלעו"ז, וצריך להפוך את המדות לקדושה, וזהו ע"י המשכת בחי' איתן שהוא בחי' יו"ד לבחי' המדות, וזהו נחל איתן שכשאיתן נמשך בבחי' מדות אז נק' נחל איתן, שהוא ענין וא"ו רברבא, כי יש וא"ו זעירא ווא"ו רברבא, וההפרש ביניהם הוא, דכשיש יו"ד בראש הוא"ו אז נק' וא"ו רבתי, וכשאין יו"ד נק' וא"ו זעירא, וזהו מ"ש מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש, והיינו כשנמשך בחי' נחל איתן בוא"ו מדות אז ירים ראש שיש להוא"ו בחי' ראש דהיינו בחי' יו"ד כו'.

ואח"כ נמשך בחי' איתן לבחי' ה"א אחרונה, שהוא בחי' מח' דבור ומעשה שהם כנגד ג' קוין שבה"א אחרונה והוא בחי' תושבע"פ כו'. וביאור הענין הוא דהנה איתא בס"י הבן בחכ' וחכם בבינה, ולכאו' אינו מובן שהי' צריך לומר הבן בבינה וחכם בחכמה ומהו הבן בחכ' וחכם בבינה. אך הענין הוא דהנה ידוע שתושב"כ ותושבע"פ הוא בחי' חו"ב וכמ"ש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מוסר אביך זה תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, והיינו לפי שכמו שבעת שנמשך הטיפה ממוח האב אף שישנו בהטפה כל האברים בהעלם מ"מ הם שם בתכלית ההעלם וקיצור גדול מאד, וכשנמשכה הטפה בירך האם ונשתהה תשעה חדשים בבטן האם אז יצטייר הולד ברמ"ח אברי' ושס"ה גידי', וכך תושב"כ אף שיש בה כל הדינין והמצות מ"מ אינו מבואר עדיין איך לעשות המצות כמו תפילין שנאמר וקשרתם ואיני יודע איך לעשות תפילין אם הם מרובעים או ד' בתים, ובתושבע"פ נת' המצוה איך לעשותה שתפילין צריך שיהיו ד' בתים מרובעים דוקא, וכן למשל מצות שבת שבתושב"כ הוא בקיצור גדול ובתושבע"פ נעשה הלכתא שלימה וע"כ נק' תושב"כ בחי' אבא, ותושבע"פ הוא בחי' אימא וכמ"ש כי אם לבינה תקרא.

וזהו שכתוב בס"י הבן בחכ', דהיינו אף שבחכ' שהוא בחי' תושב"כ אין שם בחי' הבנה והשגה מ"מ צריך להמשיך בחי' הבן בחכ' שאעפ"כ יהי' מעט בבחי' הבנה והשגה, וזהו ענין כל הספרים שעל תושב"כ כמו מדרשים וספר הזהר הקדוש שהם פי' על תושב"כ וממשיכי' בחי' הבן בחכ' שאף בחי' חכ' יומשך ג"כ בבחי' הבנה והשגה כו'. וחכם בבינה היינו לפי שע"י בחי' הבנה והשגה בהרחבה גדולה עי"ז יכול לשכוח על תוכן המכוון, וכמו למשל שיכול להיות שא' ילמוד גמ' עם פרש"י ותוס' אף שמבין הגמ' מ"מ אינו יודע את תוכן המכוון ונקודת האמת, וזהו וחכם בבינה דהיינו שאף בבינה שהוא בחי'