תמח

ופי' הבן בחכ' היינו שהגם שתושב"כ היא בחי' חכ' שאינה מושג מ"מ צריכים להמשיך בה שתהי' בבחי' השגה והבנה ג"כ מעט, וזהו כל הפירושי' שעל תושב"כ כמו מדרשים וספר הזהר שהם פירושים שנבין מעט בחי' תושב"כ שתהי' בבחי' השגה והבנה. וחכם בבינה הוא שמחמת ריבוי האורך והרוחב שבתושבע"פ יוכל לשכוח תוכן המכוון, וכמו עד"מ מי שלומד אפי' גמרא עם פרש"י ותוס' ועכ"ז יכול להיות שלא ידע את נקודת האמת, לכן צ"ל וחכם בבינה שז"ע נקודה בהיכלא להמשיך בחי' החכ' שידע תוכן המכוון בחי' נקודת האמת שבדבר ההלכה, וזהו ע"פ פשוט. וע"פ לשון החסידות הנה תושבע"פ נתלבשה בדברי' גשמי' המחליף פרה בחמור, שנים אוחזין בטלית, ולכן הגם שיושב ולומד מ"מ יכול להיות בבחי' יש ודבר ויוכל לשכוח על ה', ולזה צ"ל וחכם בבינה היינו שילמוד בבחי' ביטול בלי שום פני' כ"א בבחי' לימוד התורה לשמה דהיינו בבחי' ביטול ממש. וז"ע המשכת בחי' איתן בה"א אחרונה בחי' תושבע"פ. וזהו מ"ש והאיתנים מוסדי ארץ, איתנים אותיות תנאים, ותנאים הוא בחי' תושבע"פ והיינו שהם הם הממשיכים בחי' איתן בתושבע"פ, כי התנאים היו סמוכים איש מפי איש עד משה, כי כל לימודם הי' מה שקיבלו זה מזה עד משה שהי' המקבל הראשון, וכמו שמצינו בר"א (סוכה דך"ח ע"א) ששאלו ממנו שלושים הלכות י"ב א"ל שמעתי י"ח א"ל לא שמעתי, שלא אמרו כלל מסברת עצמם כ"א מה שקבלו מרבותם, והנה משה הוא בחי' חכ' בחי' איתן והם היו סמוכי' עד משה לכן מאיר בהם בחי' איתן בלימודם ולכן הם האיתנים היינו התנאים שיסדו ארץ בחי' תושבע"פ, שגם בתושבע"פ יהי' בחי' איתן בחי' ביטול.

ופי' וצדקה כנחל איתן, שכדי שיאיר בחי' איתן בבחי' ו"ה, וא"ו הוא בחי' מדות נחל איתן כנ"ל וה"א הוא בחי' מחדו"מ בחי' תושבע"פ, זהו ע"י הצדקה שכמו שענין נתינת הצדקה לעני הוא שמתעורר ברחמי' על העני דלית לי' מגרמיה כלום לכן נותן לו, כן עי"ז מעורר רחמים רבים למעלה שיומשך בחי' איתן במדות ומחדו"מ, וזהו שאנו מבקשי' בברכת יוצר ברחמיך הרבים רחם עלינו, וכן בברכה שני' אבינו אב הרחמן כו' רחם נא עלינו ותן בליבנו בינה היינו שיומשך בחי' איתן בו"ה שהם מדות ומחדומ"ע. וז"ע ש' הוי' שיש בנפש כו'.

ומעתה יובן ענין ראה אנכי נותן לפניכם ברכה שמשמע שצ"ל בש' הוי' שנמשך בפנימיותכם בחי' ברכה, וצ"ל מה ענינו. והענין הוא דהנה