תמד

וביאור ענין שם הוי' שיש בנפש האדם, הנה ארז"ל בפרק שנו חכמי' אמר ר' יהושע בן לוי בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וכן מצינו בזהר בכמה מקומות בענין הכרוזים שיוצאים ומזהירים על התשובה, ולכאו' צ"ל מה"ע הב"ק מאחר שאין שומעים הב"ק המכרזת ומהו פעולת ההכרזה. אך הענין דמה שאין שומעין את הב"ק זהו לפי שהנשמה מלובשת בגוף והגוף מעלים ומחשיך על אור הנשמה המלובשת בהגוף, אמנם הנה נודע כי לא כל הנשמה מלובשת בגוף ומה שמלובשת בגוף הוא רק הארה מקצת מהנשמה, שהרי המלאך בשליש העולם עומד וכ"ש הנשמה שגבוה מהמלאך הרי הגוף קטן מהכיל כו', אלא שמה שמחי' את הגוף ומלובש בגוף זהו רק הארה, ועיקר הנשמה היא למעלה. וזהו שארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי פי' מזלייהו הוא שורש ומקור הנשמה שנשארה למעלה ששם היא רואה ושומעת הכרוז שאומר שובו בנים, ומזה נופלים לאדם גם בהארת נשמתו המלובשת בגוף הרהורי תשובה שהרי אפי' ברשעי' ארז"ל רשעים מלאים חרטות שנופלים לו הרהורי תשובה שאינו רוצה להיות נפרד מאלקות בלי שום טו"ד כלל. וזהו בחי' משכיל כמ"ש אשרי משכיל אל דל, וכתי' משכיל לאיתן האזרחי, פי' איתן יש בו שני פי', הא' מל' חוזק כמארז"ל איתן כמשמעו קשה שהוא ל' קשה וחזק, הב' ל' ישן כמ"ש בת"י ע"פ בירח האיתנים בירחא דעתיקיא, וכמו חמר חיוורין עתיק, יין ישן.

והענין הוא דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת, יצרת, נפחת, שהגם שארז"ל ה' שמות יש לנשמה נר"נ ח"י, מ"מ בד"כ נחלקת לד' בחי' כמ"ש בזהר שהם כנגד ד' אותיות שם הוי' והם ג' בחי' נר"נ, ונשמה לנשמה שזהו בחי' ח"י. פי' נשמה הוא כמ"ש ונשמת שדי תבינם שהוא בחי' השגה והבנה באלקות כל חד לפום שיעורא דילי', שזהו רק מבחי' בינה לבד בחי' התבוננות בהשגה והבנה, אבל בחי' נשמה לנשמה היא מבחי'