תמב

לשון ודאי שבודאי תשמעו אל מצות ה' אלקיכם והרי אמר אח"כ אם לא תשמעו א"כ זהו כמו כל מקומות התנאים שבתורה והל"ל אם תשמעו וכמו שת"א אם תקבלון לפקודיא, וכמ"ש אם בחקתי תלכו וכתי' היום אם בקולו תשמעו, שנאמר אם ולמה אמר כאן אשר שמשמע לשון ודאי.

אך הענין הוא דפסוק אם בחקתי קאי על קיום המצות לבד, ופסוק אם בקולו תשמעו קאי על תשובה לבד כמובן מדרז"ל בסנהדרין דצ"ח סע"א שא"ל ריב"ל אימתי אתי מר א"ל היום, דהיינו היום אם בקולו תשמעו שקאי על התשובה שביאתו תלוי בתשובה, ולכן אמר לשון אם מפני שזהו ספק כמו בפסוק אם בחקתי ה"ז ספק אם יקיימו התומ"צ או יעשו תשובה נאמר אם, וכן בפסוק היום אם בקולו תשמעו ה"ז ג"כ ספק אם יעשו תשובה או אולי יקיימו התומ"צ ולא יצטרכו לעשות תשובה לכן נאמר אם, אבל בכאן קאי על מעשה המצות ותשובה שהרי אמר כאן ברכה וקללה, ברכה קאי על מעהמ"צ, וקללה קאי על תשובה שע"י התשובה יתהפך הקללה לברכה וכמ"ש ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, דאל"כ מהו אנכי נותן כו' ברכה וקללה מה שייך ל' מתנה על קללה, אלא שקללה פי' שיתהפך הקללה לברכה שזהו ע"י תשובה דוקא, ולכן גם זה הוא בכלל ברכה שחשיב מתנה שנותן ברכה אם יקיימו התומ"צ, וגם כשיעשו תשובה יתהפך הקללה לברכה כו', ולכן אמר כאן אשר תשמעו לשון ודאי שממ"נ אחד משניהם יהי' או שיקיימו התומ"צ או יעשו תשובה ולכן לא נאמר אם שהוא ספק כו' כ"א אשר שהוא לשון ודאי כו'.

ועוי"ל פי' אשר שזהו כמו אם וכמו שת"א וכפשטי' דקרא, ואומרו בלשון אשר יובן ע"פ המד"ר בפ' בחקתי ע"פ אם בחקתי כו' ואם לא תשמעו, שהוא תנאי לשון ספק אשרי ואשריכם כשיתקיימו התנאים האלה