תלח

כו', וזהו אכילתו דם לבד אבל אין לדם זה התפשטות בגוף. וזהו ענין שהתורה שבע"פ נק' בחי' מים, והיינו שתושב"כ אף שנק' לחם למעלה ולמטה מ"מ הרי הוא כמו נקודה ורמז בלבד ואינו נתבאר בה עדיין פרטי ההלכות כמו למשל הלכות תפילין אף שנא' בה וקשרתם כו' והיו לטוטפות כו' מ"מ אינו יודע עדיין איך לעשות התפילין, ועיקר הביאור בא בתושבע"פ שבה נתבאר טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, ורצועות שחורות הלכה למשה מסיני, ואף שנרמז זה

גם בתושב"כ מ"מ הוא רק בדרך רמז ונקודה, ולא היו יודעין עדיין איך לעשות

כו', אך בתושבע"פ בא באריכות כו', וזהו משארז"ל תלמוד גדול שמביא לידי

מעשה, שעיקר המביא לידי מעשה הוא בחי' תלמוד דוקא, וזהו שתושבע"פ נק' מים.

והנה בחי' מים אלו שהוא בחי' תושבע"פ צריך ג"כ ברכה מיוחדת ואינו מספיק בברכה של וברך את לחמך אף שבאמת תושבע"פ נרמז בתושב"כ כי ליכא מידי דכתי' בתושבע"פ דלא נרמז באורייתא דכתב וכמשארז"ל מנלן אמר קרא, מ"מ צריך תושבע"פ ברכה בפ"ע. וזהו שנתקן ג' ברכות א' כנגד תושב"כ וב' כנגד תושבע"פ, כמו המים שהם צריכין ברכה, ואדרבה שהמים צריך יותר לברכה לפי שהמים הוא מגדל ומצמיח הכל וע"כ צריך יותר לברכה, וכך תושבע"פ צריך לברכה לפי שתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה שהוא בחי' זריעה וכמ"ש זורע צדקות, וע"י התלמוד נעשה הצמיחה כמו שע"י המים כו'. והענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ ושמתם את דברי כו' סם תם, וזאת התורה אשר שם משה, למיימינים בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא, זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות ח"ו, והענין הוא דהנה תושבע"פ הוא לברר את עה"ד טו"ר, והנה כשלומד לשמה אז ממשיך מבחי' עה"ח בעה"ד טו"ר ונתברר הרע כו' וזהו סמא דחייא, משא"כ כשלומד ח"ו להתגדל או לקנטר אז אינו מברר את הרע ואדרבה שמגביר את הרע על עצמו, וע"כ נעשה לו סם המות כו' לפי שע"י התורה כשלומד ח"ו להתגדל או לקנטר הוא נעשה בחי' יש ומגביר על עצמו את הרע, משא"כ תושב"כ הוא בחי' ביטול כו'. וזהו וברך כו' ואת מימיך שילמוד לשמה ואז יהי' נמשך מבחי' עה"ח בעה"ד לברר את הרע, ועיקר הברכה צריך בתושבע"פ לפי שעיקר שלא לשמה יכול להיות בתושבע"פ, משא"כ בתושב"כ אינו יכול להיות