תלז

דהנה התורה נק' זאת וכמ"ש זאת חקת התורה ות"א דא גזירת אורייתא, וכן ארז"ל במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה כו' שהתורה נק' זאת. וכתי' וזאת התורה אשר שם משה וזאת המצוה כו' שניתוסף אות וא"ו, דהנה וא"ו הוא המשכה גבוה מאד וכמ"ש בזהר ונתתם לי אות אמת דא אות וא"ו, והיינו שהוא"ו הוא המשכה מבחי' אמת שהוא אני ראשון ואני אחרון כו' שהוא בחי' שם הוי' כו', והנה כתי' פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה, ופריך בגמרא וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד, ומשני כאן כשלומד לשמה היינו לשם התורה להמשיך אא"ס בתורה אז נק' תורת חסד, וכמ"ש כי עם הוי' החסד, וכשנמשך המשכה מבחי' שם הוי' בתורה נק' תורת חסד, ואז נק' התורה וזאת התורה שנמשך בה המשכת בחי' וא"ו אות אמת, וזהו כשלומד לשמה. משא"כ כשאינו לומד לשמה אז נק' זאת לבד ות"א דא גזירת אורייתא שנק' גזירות ודינין כו'. וזהו מי החכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ כשהיא בבחי' זאת בבחי' גזירות ודינין אז אבדה הארץ, וזהו על שלא ברכו בתורה תחלה שלא המשיכו [אוא"ס] בתורה, והיינו שלא מחמת זה החטא בלבד נאבד רק זה הוא הגורם שנאבד מחמת שאר עוונות, שאם הי' ברכו בתורה אזי לא הי' נאבד וכמארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ולא ויתר על ביטול תורה, והיינו לפי שע"י התורה הי' נתקן גם החטאים אלו הגדולים וכמשארז"ל המאור שבה הי' מחזירן למוטב, ואם הי' ממשיכין בתורה מבחי' שם הוי' אז הי' נמתקין הדינים ע"י החסדים של שם הוי', אבל כשלא המשיכו בתורה אז עי"ז אבדה הארץ שנתגבר בחי' תוקף הדין של אורייתא, כי שאלו לחכ' חוטא מה עונשו א"ל חטאים תרדוף רעה, וזהו כשלא המשיכו בתורה אבל אם היו ממשיכים בתורה אז היו נמתקין הדינין כי חכ' נק' לבנון מקור הלבנונית והרחמים, והיינו כשנמשך מבחי' לובן העליון שהוא בחי' כתר כח"ב, ואז נק' החכ' ג"כ לבנון ונמתקו הדינין כו', וזהו וברך את לחמך, שהלחם של תורה צריך לברכה, דהיינו להמשיך אוא"ס בתורה מבחי' אמת וזהו ע"י לימוד התורה לשמה.

ואת מימיך, הנה מימיך קאי על תושבע"פ, דהנה ארז"ל אכל ולא שתה אכילתו דם, והיינו כי ע"י המאכל שאדם אוכל נתהפך לדם והדם מתפשט בכל האברים והדם הוא הנפש ועי"ז נמשך חיות הנפש בכל האברים כו', אך הנה כשאכל ולא שתה אז אכילתו דם, היינו שאף שמהמאכל נעשה דם אך מ"מ אין לו התפשטות בגוף כ"א ע"י השתי' שפעולת השתי' הוא שמתפשט את הדם בכל האברים ואם לא השתי' הוא רק כמו נקודה שאין לה התפשטות