תל

הוי' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והנה איתא בעבודת הקדש שועבדתם קאי אלמעלה שעבודה זו שייך למעלה, והיינו שע"י העבודה ממשיכין כח וגבורה בפמליא שלמעלה, וכמ"ש צור ילדך תשי יו"ד זעירא [שע"י העדר העבודה] מתישין כביכול כח וגבורה שלמעלה, ולהיפוך ע"י העבודה מוסיפין כח וגבורה בפמליא שלמעלה, וזהו ועתה יגדל נא כח אד' יו"ד רבתי, ועפ"י הקבלה יו"ד רבתי הוא בחי' חכ' סתימאה שבכתר והיינו שע"י העבודה של האדם למטה עי"ז ממשיכים מבחי' חכ' סתימאה שבכתר תוס' אור, ויו"ד זעירא הוא רק בחי' חכ' שבמל' אבל בחי' עליונות שבאצי' אינם מאירים כו', ונמצא שע"י העבודה של האדם הוא נותן כח ועוז בגבורה של מעלה. ולכאורה אינו מובן זה איך שייך לומר שיהי' נצרך למעלה העבודה של האדם, שהרי אנו רואים למטה שענין העבודה של העבד היינו שהוא משרת אותו ומשלים לו את חסרונו שחסר לו, אבל למעלה כתי' אנת הוא שלימותא דכולהו, וא"כ איך שייך שם העבודה כו', וגם כי מה תופס שם מקום העבודה שהרי כתי' אם צדקת מה תתן לו וכתי' ורבו פשעיך מה תעשה לו.

אך הנה מתחלה י"ל משארז"ל גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, משא"כ במעשה צדיקי' כתיב מקדש אד' כוננו ידיך ב' ידות כו'. והענין הוא דהנה בבריאת העולמות כתיב בראשית ברא אלקי', שבריאת העולמות נמשך רק מבחי' שם אלקי' שהרי לא נזכר שם הוי' בכל בריאת העולמות עד שלאחר שנא' שבת אז נזכר שם הוי', וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקי' ארץ ושמים משא"כ מתחלה לא נזכר שם הוי' רק שם אלקי'. והנה ההפרש בין שם הוי' לשם אלקים, דהנה שם הוי' הוא בחי' שמו הגדול, וכמשארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שהוא בחי' שמו הגדול, שהוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מגדר השתלשלות העולמות כנ"ל, ושם אלקי' הוא בחי' ממכ"ע שמתלבש בתוך העולמות. וזהו ג"כ מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם,