תכז

והענין הוא דכתי' במחשכים הושיבני וארז"ל זו תלמוד בבלי, ולכאו' יפלא האיך יקרא תלמוד בבלי בשם חשך הרי כתי' ותורה אור. אך הענין יובן ע"פ מ"ש ובורא חשך שלכאו' ג"ז אינו מובן למה נק' בריאה בשם חשך הלא בריאה היא ראשית התהוות היש מאין וה"ה קרוב למקור יותר ולמה יקרא בשם חשך. אך הטעם הוא דלפי שנק' בשם יש לכן נק' חשך, דכתי' כי אל דיעות הוי' שיש שני בחי' ד"ע וד"ת, ד"ת הוא בחי' בריאה יש מאין שלמטה היש ונתהוה מאין, אבל ד"ע הוא שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין, והאמת הוא כדיעה העליונה שכולא קמי' כלא חשיב. ולכן נק' ד"ת שהוא בחי' הבריאה יש מאין בשם חשך ע"ש ששם אינו מושג איך שקמי' כלא חשיב, והגם שהשרפי' שבבריאה אומרים קדוש בבחי' ביטול, מ"מ ה"ה יש רק שהיש בטל לאין. אבל באצי' מאיר בחי' יחו"ע איך שקמי' כלא חשיב, וזהו כל הנק' בשמי ולכבודי כו' כל הנק' בשמי הוא בחי' אצי' שכמו שם האדם מיוחד עם האדם כך באצי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון, ולכן עולם הבריאה נגד עולם האצי' נק' בשם חשך, וכתי' ויבדל אלקי' בין האור ובין החשך שיש פרסה המפסקת בין אצי' לבריאה, ושורש ההפרש בין אצי' לבריאה שבאצי' מאיר יו"ד של שם הוי' בחי' חכ' כח מ"ה בחי' הביטול איך דכולא קמי' כלא חשיב, משא"כ בבריאה אין שם הארת החכ' כ"א רק אימא עילאה מקננא בכורסיא שהוא עולם הבריאה כו' ולכן נק' הבריאה חשך.

ובזה יובן ג"כ מה שתלמוד בבלי נק' בשם חשך דהנה ארז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י, והחילוק שבין רב לרבי הוא באות יו"ד, והענין הוא דכל חכמי הארץ היו סמוכי' איש מפי איש עד משה, וכמ"ש בפ"א דאבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו' וחשיב שם המקבלי' כסדר, וכיון שהיו סמוכי' עד מרע"ה הי' הארתו מאיר בהם בכאו"א ולכן נק' רבי ביו"ד כו', משא"כ בבבל שלא היו סמוכי' לכן אין בהם הארת היו"ד, שלכן נק' רב לבד בלא יו"ד. וזהו שא' אביי לר' יוסף אנן הדיוטות אנן, והגם שגם שם רב מורה על ריבוי השפעה שהוא רב וראש ישיבה שמשפיע תורה, אך מ"מ אין בהם הביטול דחכ' כח מ"ה, ולכן נק' הלימוד שלהם בשם חשך במחשכים כו'. וזהו שעיקר הפלפול הוא בתלמוד בבלי, כי בכדי להוציא הדין באמת לאמיתו צריך לזה יגיעה רבה וכמשל מי שיושב בחשך שצריך יגיעה רבה עד שימצא החפץ שמבקש, משא"כ בבית שמאיר אור בקל למצוא המבוקש, ועד"ז יובן שלהיות תלמוד בבלי נק' בשם חשך לכן שם עיקר הפלפול, משא"כ בירושלמי הוא