תכד

שעש"ז נק' התורה חרב פיפיות שתי פיות פה האדם המדבר התורה, ובחי' דבר ה' הקורא ושונה כנגדו. וזהו דכתי' וידבר כו' לאמר שלכאו' תי' לאמר הוא מיותר שהרי עשה"ד דבר הקב"ה עם ישראל עצמם ומהו לאמר אלא שזהו הכח שניתן שבכל עת ובכל זמן שילמד האדם תורה יהי' הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו' כי בלמדו תורה מלובש בו בחי' דבר הוי' כו' שז"ע מה שהתורה היא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו'.

ג) ובזה יובן מה שאלו שתורתם אומנתן כגון רשב"י וחביריו פטורים מהתפלה שלכאו' אינו מובן שהרי תפילה היא בחי' גבוה מאד, ומסתמא כשהי' רשב"י מתפלל הי' בודאי תפילתו בוקע רקיעי' והיתה עולה הגבה למעלה ולמה הי' פטור מהתפלה. אך הענין הוא שלפי שהי' תורתו אומנתו הי' פטור מהתפילה לפי שיש בכלל מאתים מנה, כי התורה היא בחי' חיי עולם, והתפילה הוא רק חיי שעה פי' שעה הוא זמן כי התפלה היא בבחי' המל' כמ"ש ואני תפילה והמל' הוא שורש ומקור הזמן מלך מלך ימלוך וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, עולמי' הוא בחי' מקום, ודור ודור הוא בחי' זמן, ולהיות התפילה בבחי' מל' לכן נק' חיי שעה אבל התורה היא בחי' חיי עולם, שלשון עולם הוא ל' נצחית ג"כ וכמו ועבדו לעולם (שלגבי הנברא חמשים שנה חשוב כמו נצחי) וכמו אהבת עולם אהבתנו שהוא ל' נצחי כמ"ש בתד"א אילו נא' אהבה רבה הייתי אומר לג' שנה לעשר שנים אבל עולם הוא נצחי, ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה להיות כי יש בכלל מאתים מנה.

ויובן זה בתוס' ביאור ממה שארז"ל כל המועדים בטלים לע"ל, והנה א"א שיהי' בטלים לגמרי דלמה יהי' בטלים לגמרי, אלא שמפני עוצם הגילוי שיהי' לע"ל יהי' הגילוי שבמועדים בטל לגבי', וה"ז כמשל אור וזיו השמש שמאיר לארץ ולדרים עלי' וה"ה אור רב, מ"מ בהיותו בגוף כדור