תכג

לא ידע שנתעלמה ממנה דרכי ההלוך. וע"פ הקבלה כשלבנה מקבלת הארתה מהשמש תחילה צ"ל אחור באחור ואח"כ בבחי' נקודה תחת היסוד וזהו לא ידע כו'.

והנה זהו ע"פ הפשט, וע"פ ל' החסידות ההפרש בין מלמעלמ"ט ובין מלמטלמ"ע זהו ההפרש שבין תורה ותפלה שהתפלה היא מלמטלמ"ע שזהו מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מוצב ארצה שמתחלת מדברי' תחתוני' שלא עשני עבד, הודו לה' קראו כו' שזהו בחי' הודאה, ואח"כ עולה בסולם עד שראשו מגיע השמימה בק"ש ותפלה, ובי"ב ברכות אמצעיות אדם שואל בהן צרכיו שהוא בחי' ההמשכה שע"י ההעלאה וכענין מלאכי אלקי' עולים ויורדים בתחלה עולים ואח"כ יורדים בחי' המשכה מלמעלמ"ט ובכלל ענין התפלה הוא בחי' העלאה שז"ע שאמרו תפילות כנגד תמידין תקנו, שקרבנות התמידים הי' בבחי' ההעלאה שהיו מקריבין בהמה גשמיות ע"ג המזבח והייתה נכללת באש של מעלה בבחי' העלאה כו' וכ"ה בתפילה שכנגד תמידין היינו להעלות נפשו הבהמית להיות ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו', ולכן מקדימין פסוד"ז וברכות ק"ש לפני ק"ש, שבפסוד"ז הוא בחי' אריכות ההתבוננות איך שכלליות ההשתלשלות הוא רק משם והארה בעלמא וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו שגם בחי' נשגב הוא רק שמו לבד, והוד מבחי' שמו הוא על ארץ ושמי'. וכן בברכות ק"ש איך שהאופני' וחיות הקדש הם בבחי' רעש גדול שהם שורש הנה"ב ועי"ז בא הנה"ב ג"כ לבחי' הביטול להיות בכל לבבך בשני יצריך, וז"ע זיכוך המדות שעי"ז נעשה ואהבת ב"פ אור שכמו בקרבנות הגם שאש יורד מלמעלה מ"מ מצוה להביא מן ההדיוט כן הוא בתפילה שכנגד תמידין צריך להביא מן ההדיוט תחילה שהוא מהתבוננות מביטול העולמות שנבראו בעש"מ שנק' מילין דהדיוטא, ואח"כ נמשך אש של מעלה שהוא בחי' אה"ר דנה"א שמלהב ומלהט כשלהבת העולה מאליה לדבקה בו ית'.

וכ"ז הוא בחי' תפלה שהיא מלמטלמ"ע, אמנם תורה היא המשכה מלמעלמ"ט וכמ"ש וירד ה' על ה"ס, וכתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שע"י התורה נמשך למטה המשכת בחי' אנכי, וזהו ל' מצוך שהוא ל' צותא וחיבור וכמארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וכביכול שניהם מתכסים בטלית אחת, וכתי' ודברי אשר שמתי בפיך דברי ל' רבים, היינו