תכב

וגדול, וכמו במ"ת שירד ה' על ה"ס הגם כי העולם לא הי' מזוכך כ"כ כמ"ש במ"א, וכל ישראל שמעו בשוה עשה"ד כקטן כגדול, וגם ערב רב שמעו עשה"ד כמו כל ישראל הגם כי בודאי לא היו שוים מצד מעלתם, אלא מפני כי הגילוי הי' מלמעלמ"ט, ומלמעלמ"ט לא יש שום מונע, משא"כ מלמטלמ"ע יש כמה עיקולי ופשורי, וזהו הטעם עצמו בתחה"מ.

ולכן לע"ל כתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש, פי' הרים הוא בחי' העלי' מלמטלמ"ע (שלכן נק' האבות הרים וכמ"ש באברהם בהר ה' יראה שזה הי' ע"י עבודתו בבחי' הילוך מלמטלמ"ע כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה) ימושו, כ"א יהי' המשכת החסד מלמעלמ"ט וכמ"ש אלקי כל הארץ יקרא, וכתי' כל גיא ינשא. וזהו שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, פי' צדקתך הוא בחי' מל' כמ"ש בת"ז צדק מלכותא קדישא, ה"ז נמשל כהררי אל שכמו העולה בהר צריך הכנה כנ"ל כן הוא כל עליית המלאכי' שעלייתם הוא כדכתי' וצדקתך ירננו, שכל בעלי השיר יוצאים בשיר ע"י הכנה דרבה וכנ"ל בענין עליית הנשמות בג"ע דכתי' מי יעלה כו', אבל משפטיך הוא בחי' הת"ת כמ"ש בת"ז משפט דאיהי רחמי, זה יכול להיות הגילוי גם בבחי' תהום רבה היינו שיוכל להיות הגילוי גם למטה מטה כי מלמעלמ"ט אין שום מונע כלל וכלל כו', וז"ע בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שגם עד קצה התחתון הוא בחי' תהום רבה הרי הוא מבריח כי מלמעלמ"ט לא יש שום מונע כלל כו'.

ב) ועפ"ז יובן ענין ההפרש שבין משה ליהושע שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, ונודע כי הלבנה מקבלת מהשמש והיא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע ולכן היא תמיד בשינויים מתחלת החדש עד סופו לפי ערך ריחוקה והתקרבותה להשמש, ועד"ז יובן בענין יהושע שנמשל ללבנה כשהכניסם לארץ לכן הי' בהם שינויים לפ"ע ההעלאה וכשרון מעשיהם, אבל אם הי' משה מכניסן לארץ אז לא הי' בהם שינויים וכמו שבשמש לא יש שינויים כלל, וכמ"ש שמש ידע מבואו וארז"ל מכלל דירח לא ידע מבואו, והיינו כי פי' ידע הוא מל' והאדם ידע שהוא בחי' יחוד פנימי כו' ושמש ידע מבואו להיותו מלמעלמ"ט שלא יש בזה שום עיכוב אבל ירח שהיא מלמטלמ"ע לא ידע מבואו, וכמארז"ל פעמים שבאה בארוכה ופעמים שבאה בקצרה, וזהו