תיט

מאיר בדבור עי"ז נמשך למטה בחי' גילוי הדבור וכמ"ש ודבר ה' מירושלים, ועי"ז שהי' הדבור בבחי' גילוי למטה מזה הי' נמשך שיהי' ידבר עמים

תחתינו דוקא והיו ישראל במעלה העליונה כו', אך בגלות שהקול מסתלק מהדבור עי"ז כרחל לפני גוזזיה נאלמה שנעשה מזה יניקת החיצונים ונמשך מזה בחי' גלות השכינה, שהדבור נמשך בבחי' גלות ממש כו', וכ"ז הוא מפני שאלמנה לפי שאין המדות מאירים בבחי' הדבור שהקול מסתלק מהדבור לפי שקודב"ה בגלותא לעילא לעילא שהלך בעלה למדינת הים. אך כאלמנה

ולא אלמנה ממש כאשה כו' ועתיד לחזור אליה כי לע"ל יהי' נמשך המדות בבחי' גילוי בהדבור וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דבר שע"י שיהי' נגלה כבוד הוי' שהוא בחי' המדות שהוא בחי' בעלה עי"ז וראו

כל בשר יחדיו כי פי הוי' דבר שיהי' בחי' גילוי הדבור למטה כו'. אך עכשיו הוא בחי' אלמנה ונק' חרפת אלמנותיך (רק לע"ל לא תזכרי עוד חרפת אלמנותיך).

וזהו וראה את חרפתינו שהוא בחי' חרפת אלמנותיך, והיינו שהבקשה הוא שיהי' בחי' יתום ואלמנה יעודד, שיעודד את האלמנה והיתום כו', דהנה ארז"ל א"ת מה אלא מאה, והיינו שע"י מאה ברכות עי"ז ממשיכי' שיהי' נמשך המדות שהוא בחי' מאה שערים בבחי' גילוי, וזהו שהברכה הוא ל' נוכח ונסתר, ברוך אתה הוא ל' נוכח, ואשר קדשנו במצותיו הוא ל' נסתר והיינו לפי שע"י הברכה נמשך מבחי' סוכ"ע וממכ"ע ועי"ז נמשכים המדות בגילוי לפי שבהעלם ישנו גם עתה המדות, וזהו שהגלות נק' בשם עיבור והיינו שכמו שהעיבור הוא שישנו לולד בהעלם והלידה הוא שנמשך מהעלם לגילוי, ולכך לפי שבהעלם ישנו להמדות ע"כ יכולים ע"י מאה ברכות להמשיכם בבחי' גילוי שיהי' יתום ואלמנה יעודד כו' (אך מ"מ עכשיו הוא רק הבטה מרחוק שע"י הברכות נמשך עתה שיהי' הבטה מרחוק שהוא רק המשכת המקיף לבד כנ"ל, אבל בפנימי' ממש אינו נמשך עתה כ"א לע"ל שיהי' נמשך בבחי' המשכה פנימי' כו') ואז הוא כמ"ש הוי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, דהיינו כשנמשך בחי' שם הוי' שהוא בחי' גילוי המדות, מה יעשה לי אדם דלעו"ז לפי שמשם אינם יכולים לקבל, ואדרבה שמשם הם נכרתים וכמ"ש כל גוים סבבוני בשם הוי' כי אמילם, שע"י שם הוי' אזי כי אמילם. וזהו יתום ואלמנה יעודד כי אלמנה הוא בחי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהוא בחי' גלות השכינה, עת אשר שלט האדם