תיז

אמנם הנה כשהמקיף מאיר מזה נמשך ג"כ בחי' גילוי בנפש וכמ"ש כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, ופי' ברבות להיות צל על ראשך והיינו שעי"ז שיהי' מאיר בבחי' צל דהיינו בבחי' מקיף עי"ז נמשך ג"כ להצילך שהוא בחי' הצלה, לפי שע"י אור מקיף יוכל להיות ג"כ הצלה לפי שהוא אור מקיף בחי' אור כו', וכנודע שאור מקיף מסמא כו', וזהו הביטה וראה שאף שבגלות אינו יכול להיות בחי' ראי' מקרוב לפי שאסתיר פני ביום ההוא, אעפ"כ הבטה מרחוק יכול להיות מבחי' ביום ההוא כו'.

ה) וראה את חרפתינו, הנה כתי' וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד שעכשיו בגלות נק' כנס"י בשם אלמנה, וכמ"ש העיר רבתי עם היתה כאלמנה, וארז"ל כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור אלי'. והנה אלמנה הוא ע"ש מנה שאלמנה כתובתה מנה, והנה לכאו' ל' אלמנה היינו בחי' אל מנה. והענין הוא דהנה כתי' ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, והנה איתא בזהר אין זריעה אלא צדקה שנא' זרעו לכם לצדקה כו' זורע צדקות, וע"י זריעה של צדקה עי"ז וימצא מאה שערים, ויש להבין מהו החשבון של מאה שערים, שהרי לא נמצא כ"א חמשים שערים נו"ן שערי בינה. אך הענין הוא שהמאה שערים הם נו"ן שערי בינה, רק שנו"ן שערי בינה הם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ובס"ה הם מאה שערים. וזהו מ"ש לך ה' הגדולה ואח"כ כתי' כי כל בשמים ובארץ, לך וכל הם אותיות שוים ושניהם הם בגימ' נו"ן, רק שלך הוא מלמטה למעלה, וכל הוא המשכה מלמעלה למטה, לך ה' הוא בחי' העלאה שזהו ענין לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, והיינו שצריך להעלות את המדות בבחי' לך ה' דהיינו בעצמותו ומהותו ית', דהנה באמת אא"ס לאו מכל אינון מדות כלל ואין הגדולה תופס מקום אצלו כלל, וכמשארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, והיינו שמה שנק' בשם גדול הוא בחי' ענוה ירידה והשפלה אצלו ית', וזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, אבל בעצמותו ית' אין הגדולה תופס מקום כלל אצלו ואינו שייך לקרוא אותו בשם גדול כו', וזהו לך ה' הגדולה שהגדולה הוא בטל אצלו ית'.