תטז

ולזה הוא הבקשה זכור ה' מה הי' לנו והיינו שזה שמה הי' לנו הוא מחמת שאינו מאיר בחי' פנימי' רק בחי' אחוריים וכנ"ל, וזהו הבקשה זכור הגם שאין שכחה לפני כסא כבודך. אך הענין הוא דהנה ארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, ולכאו' אינו מובן למה הוא צריך לסידור שבחים, אך הענין הוא דהנה אנו רואים למשל מי שהוא חסדן או רחמן אך שמדת החסד אינו מאיר אצלו בגילוי וכשצריכים להמשיך את מדת החסד שבו מההעלם אל הגילוי אזי כשמשבחים אותו במדת החסד איך שהוא חסדן ורחמן עי"ז נמשך מדת החסד מההעלם אל הגילוי כו', וזהו"ע מה שאנו אומרים בר"ה זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה והיינו שע"י זכרונות עי"ז נמשך מהעלם לגילוי כו'. וזהו ג"כ מה שאנו מבקשים זכור ה' והיינו שע"י הבקשות והשבחים עי"ז ממשיכים אותו מהעלם אל הגילוי.

ואף שאינו יכול להיות עתה הגילוי בגלות דזהו שהי' הבקשה מלמעלה וזכור את בוראך בימי בחרותך דהיינו כשבהמ"ק קיים וכנ"ל, והיינו לפי שבזמן הבית הי' מאיר גילוי אלקות בבחי' ראי' ממש, וכמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות, משא"כ הגלות נק' לילה. והנה להפך מלילה ליום הוא קשה, ולזה הוא הבקשה וזכור את בוראך בימי בחרותך כו' עד אשר לא תחשך השמש והאור (בקהלת סי' י"ב פסוק א' ב') שאז הוא יום, משא"כ עכשיו שאינו יכול להיות בחי' ראי' ממש. אך הבקשה היא הביטה וראה, והיינו שהבטה הוא מרחוק הבט משמים וראה והיינו שהגלות נק' רחוק וכמ"ש למה ה' תעמוד מרחוק, אך מרחוק יכול להיות ג"כ בחי' ראי' שנק' הבטה עכ"פ ע"ד שאה"כ מרחוק הוי' נראה לי. והיינו לפי שאף שאנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, היינו שנסתלק הפנימי' בבחי' הוא שהוא בחי' מקיף,