תיג

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בצלמנו הוא בחי' יחו"ע ביטול בעצם, וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת בחי' ביטול היש לבד שהוא רק בחי' דמות לבד, אבל אינו עצמי' הביטול.

והנה במשה כתי' ונחנו מ"ה והיינו שהי' מאיר אצלו בחי' ביטול דיחו"ע ממש איך שכולא קמי' כל"ח כו', וזהו שלגבי משה יראה היא מילתא זוטרתי, והיינו כי יראה הוא רק בחי' ביטול היש לבד כו', כי הוא מהות בפ"ע רק שהוא ירא מאלקו' נמצא שהוא בחי' מהות בפ"ע רק שהוא בטל כו', אך משה שהי' בחי' ונחנו מ"ה ע"כ הוא מילתא זוטרתי לגבי'. וזהו שארז"ל כל הנביאי' נתנבאו בכה משה נתנבא בזה והיינו כי זה הוא בחי' התגלות המהות ממש בחי' ביטול בעצם כי זה הוא בחי' אספקלריא המאירה כו'.

אך א"כ אינו מובן מהו הבקשה כ"א ליראה כיון שיש בחי' שלמעלה מיראה והיראה הוא רק בחי' ביטול היש לבד. הענין הוא דהנה אע"פ שיראה הוא רק בחי' ביטול היש לבד אך אעפ"כ זהו עיקר הכוונה שיהי' יש דוקא, ויהי' בחי' ביטול היש כי כך עלה ברצונו כו', ועיקר הצחוק והתענוג עליון נמשך דוקא מבחי' ביטול היש כו' וכמ"ש צחוק עשה לי אלקי', שהצחוק ותענוג עליון נמשך מבחי' שם אלקים כי אלקים הוא בחי' הסתר והעלם וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי' ששם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק לשם הוי' ועי"ז נעשו העולמות בבחי' יש ודבר נפרד כו', אך עי"ז שנעשה אח"כ בחי' ביטול היש, מזה נמשך הצחוק והתענוג עליון כו'. וזהו מ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן הוא מדריגת ובחי' ביטול היש, כי לויתן הוא בחי' התחברות עתה הפעם ילוה אישי כו', והיינו שהוא בחי' התחברות יש לאין, ולויתן זה יצרת לשחק בו, שמזה נמשך השחוק והתענוג. וזהו מ"ש כי אם ליראה, ומה שלגבי משה היא מילתא זוטרתי אף שזה עיקר המכוון, היינו שכיון שהי' למשה בחי' ביטול במציאות ע"כ צריך לומר שהי' אצלו בחי' ביטול היש שא"א להגיע לבחי' ביטול במציאות כ"א שיהי' מתחלה בחי' ביטול היש כו', וזהו שלגבי משה היא מילתא זוטרתי כיון שהגיע למדריגת ונחנו מ"ה ע"כ הי' מתחלה אצלו גם בחי' יראה כו' כי זה השער לה' כו' בחי' ביטול היש כו'.

ג) אך עדיין אינו מובן שהרי הבקשה היא מישראל ולגבי ישראל אינו מילתא זוטרתי. הענין הוא דהנה בחי' משה ישנו ג"כ בכ"א מישראל