תיב

אך הנה בזמן הבית הי' מאיר ג"כ בחי' הארה פנימי' מאוא"ס וכמ"ש יאר ה' פניו אליך, אבל בגלות אינו מאיר בחי' הארת פנים, רק בחי' אחוריים וחיצוני', שהוא רק כדי להחיות עולמות כו', והנה לפי שאינו מאיר רק בחי' אחוריים עי"ז יכול להיות יניקת החיצוני' בחי' גלות, וזהו הי' ענין גלות מצרים בחי' פרעה כי פרעה הוא ל' עורף, והיינו לפי שאינו מאיר רק בחי' עורף בחי' אחוריים עי"ז עבדים היינו לפרעה במצרים, לפי שכשמאיר בחי' פנימי' אינם יכולים לקבל, כי הפנימי' אינו נמשך רק לנש"י, וכמ"ש יאר פניו אתנו סלה כו', אבל מבחי' אחוריי' גם הם יכולים לקבל ולכך מזה נמשך בחי' גלות כו'.

ולזה הוא הבקשה זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה דהיינו שאף שבגלות אינו מאיר בחי' פנימי' כו' אבל עכ"פ הביטה וראה, כי ההפרש בין הבטה לראי', הבטה הוא מרחוק, וראי' הוא מקרוב, וכמ"ש רז"ל במד"ר איכה ע"פ הביטה וראה את חרפתינו ר"פ אומר הבטה מרחוק שנא' הבט משמים וראה (תלים סי' פ') וראי' מקרוב שנא' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו (בראשית ל"ב), והיינו שהבטה הוא רק מבחי' מקיף כו', וזהו הבט משמים כו'.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור י"ל מקודם פי' מה הי' לנו, והענין הוא דהנה כתי' ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה, ופריך בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, ועדיין קשה מה הוא התירוץ דלגבי משה מילתא זוטרתי הלא הבקשה היא מישראל, ולגבי ישראל אינו מילתא זוטרתי כו'. אך הענין הוא דהנה מתחלה צריך להבין למה לגבי משה היא מילתא זוטרתי, והענין הוא דהנה גבי משה כתי' ונחנו מ"ה, היינו בחי' ביטול במציאות ממש שאינו בחי' מהות כלל, וכמארז"ל גדול מה שנאמר במשה יותר מאברהם דאילו באברהם כתי' ואנכי עפר ואפר, ובמשה כתי' ונחנו מ"ה שאינו מהות כלל, דהיינו שהי' בטל לאלקו' בתכלית הביטול לפי שהי' מאיר אצלו גילוי בחי' יחו"ע שהוא בחי' ביטול במציאות איך דכולא קמי' כלא חשיב, וכמ"ש כי אל דעות הוי', ד"ע הוא מלמעלה למטה שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין שכלא חשיב כו', וד"ת הוא להיפוך שהבריאה הוא מאין ליש רק שהיש הוא בטל לאין, שזהו בחי' יחו"ת שהוא רק בחי' ביטול היש לאין, אך בחי' יחו"ע הוא בחי' ביטול במציאות ממש ואדרבה שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין ממש שכולא כלא חשיב כו', וזהו כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות בשם הוי' שהוא מקור להתהוות כו', וזהו מ"ש