תי

בהמק"ד, אבל כשחטאו כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני, שלא יאיר בחי' פניו בחי' פנימיות כ"א בבחי' חיצוני' לבד ע"ד דכתי' לכתך אחרי, וכתי' אחרי הוי' שפי' אחרי הוא בחי' ההארה המחי' ומהוה עולמות שע"ז נא' וישב ה' מלך כו' שכמו היושב על הכסא הוא בבחי' אחורי' לבד כן ההארה המחי' ומהוה היא רק בחי' אחרי הוי' שלכן נק' הבריאה יש מאין פי' מאין הוא הארה בעלמא כו'.

והנה כשהאיר בבחי' פנים אז לא הי' נמשך רק בנש"י כמ"ש יאר פניו אתנו סלה, אבל כשהסתיר פניו בבחי' יום ההוא ואינו מאיר רק בחי' אחוריים לבד עי"ז יכול להיות גלות מצרי' שז"ע פרעה אותיות העורף שמקבל מבחי' אחוריי', ועי"ז עבדים היינו לפרעה במצרים, אבל כשהאיר מבחי' הפנימיות לא הי' יכול פרעה לקבל (וכמ"ש אשר לא ידע את יוסף הוא בחי' תוס' ההמשכה הנמשכת בבחי' הפנימיות כו', וז"ע ג"כ שאמר לא ידעתי את הוי' שלא נמשך בו מבחי' הדעת שהוא השפע הפנימי כנודע מענין והאדם ידע כו').

וזהו הבקשה זכור מה כו' הביטה פי' שענין ההפרש בין ראי' להבטה שהבטה היא מרחוק וראי' מקרוב כמ"ש במדרש איכה, והבקשה שיהי' עכ"פ ההבטה מרחוק כמ"ש הבט משמים וראה.