שצז

ולא פנים דהיינו שכל חפצו ורצונו מונח במילי דעלמא ממילא הוא בבחי' עורף לאלקות לפי ששני פנים אין לאדם וממילא אם מניח הפנימיות במילי דעלמא, ממילא הוא לאלקות בבחי' עורף, ועל כן צריך להיות ענין הנדרים כי נדרים סייג לפרישות, פרישות הוא בחי' הבדלה שמבדיל א"ע ממותרות רק כפי ההכרח, וזהו ענין הנדרים. אך א"כ איך יוכל החכם להתיר את הנדר, אך הענין הוא לפי שהוא חכם ע"כ יכול להתיר מה שאסר ע"ע, והעיקר הוא לפי שהנדרים הוא בחי' אתכפיא לבד אבל החכם הוא בחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא ע"כ יכול להפוך ולהתיר מה שאסר ע"ע.

וזהו ענין וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר. דהנה מטות הוא בחי' שבטים ששרשן מששה מדות שהם כפולות דהיינו י"ב גבולי אלכסון, וזהו ענין המטות לשון הטיי' מטה כלפי חסד מטה כלפי גבורה, וראשי המטות הוא בחי' מוחין שבמדות, אבל משה הוא בחי' מ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה בעצם שהוא בחי' חכ' כמו שהוא למעלה בעצמותו וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו, מה שם בנו הוא בחי' מוחין שמלובש במדות אבל מה שמו הוא בחי' מוחין בעצמם, וזהו ישראל מתקשראן באורייתא ישראל לי ראש אבל הוא בחי' מוחין שמלובש במדות, אבל אורייתא הוא בחי' מוחין בעצמם כי אורייתא מח"ע נפקת. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר, דהנה ארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, זה הוא בחי' התגלות עצמיות וכמ"ש בקי"ס זה אלי לפי שהי' הפך ים ליבשה שמעלמא דאתכסיא נעשה עלמא דאתגלי' ע"כ כתי' שם זה אלי, ולכך לע"ל כתי' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה והוא בחי' ראי' וכמ"ש צמאה לך נפשי כו' מתי אבוא ואראה פני אלקי'. וזהו שמשה נתנבא בזה דכתי' במשה וירא ראשית לו שהי' לו התגלות בחי' ראיית המהות אספקלריא המאירה איזהו חכם הרואה את הנולד, אבל כל הנביאים לא נתנבאו רק בכה שהוא כ"ף הדמיון אבל לא עצם המהות כמו שהוא.

וזהו שא' זה הדבר שהמשיך בחי' זה הדבר, דהנה כל התגלות הוא ע"י דבור דוקא וכמ"ש וידבר אלקי' את כל הדברי' האלה לאמר שההתגלות שהי' על ה"ס בשעת מ"ת הי' ע"י בחי' דבור, אך הנה כתי' לעולם הוי' דברך נצב בשמים שהדבור נצב בשמים ואין לו התגלות למטה וכמ"ש במדרש רבה ע"פ לעולם הנ"ל בפ' תצוה פל"ח ע"פ זה הדבר ובפ' במדבר פ' ב' ע"פ והי' מספר, וזהו מ"ש (בנחמי' סי' ט' פסוק ח') וכרות עמו הברית לתת את ארץ כו' ותקם