שצו

דאכיל קורבנין שהוא בחי' אור י"ה, וזהו אש יו"ד וכמ"ש את קרבני לחמי לאשי אשי אש יו"ד שהוא בחי' חכ' כח מ"ה הוא בחי' ביטול במציאות. והנה כמו שבקרבן צריך מקודם להקדיש בפה דוקא, כך תפלה שכנגד תמידין תקנו צריך ג"כ להקדיש בפה והוא ענין פסוד"ז ושתים שלפני' שמאריכין איך שהשרפים אומרים קדוש והאופנים וחיות הקדש אומרים ברוך שהוא שרש נה"ב עי"ז ממשיכין המשכת המקיף ועי"ז מתעלה הנה"ב לשרשו עד שעי"ז יוכל גם נה"ב ליבטל וליכלל באלקות.

וזהו פתח במזבח וסיים בשולחן דהיינו שאח"כ יכול ג"כ לברר את המאכל שאוכל היינו ע"י שמברך עליו תחלה וסוף ובירר תחלה את נה"ב שלו בתפלה, ואח"כ יוכל לברר גם את המאכל, אך מ"מ הוא בירור גשמי ואין זה ערך אל הבירור דתפלה, ולכך אסור לאכול קודם התפלה לפי שהתפלה היא בירור רוחני וזה הוא בירור גשמי וגם לא הי' יכול לברר את המאכל אם לא הי' מתפלל, וזהו פתח במזבח דוקא תחילה מזבח ואח"כ יוכל להיות סיים בשולחן דהיינו שאח"כ גם המאכל נותן בו כח שיוכל להתפלל וללמוד. והנה עיקר החילוק של מזבח ושולחן הוא דמזבח הוא בחי' בירור דחכ' אבל שולחן הוא בירור בחי' בינה, דשולחן הוא בחי' יין ויין הוא בחי' בינה.

והנה כ"ז הוא כשיכול לברר את המאכל, אך אם רואה שאינו יכול לברר אותו העצה לזה שידור אותו ממנו וכמ"ש נדרים סייג לפרישות, ופרישות הוא לשון הפרשה שמפריש א"ע ממנו וכמ"ש והייתם קדושים כו' ופירש"י מופרשים ומובדלים קדש א"ע במותר לך. וביאור הענין הוא דהנה ארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי דהיינו שיהי' כל חפצו ורצונו רק לה' לבדו. ובמילי דעלמא צריך להיות רק בחי' אחוריי' וחיצוני' אבל כל רצונו יהי' לה' לבדו וזהו משארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, ד[עומ"ש] היינו בחי' רצוא, ופי' רצוא היינו לשון רצון אם רץ לבך דהיינו שלא ירצה רצון אחר כ"א לה' לבדו, ואח"כ יוכל להיות פ' שני' ואספת דגנך רק שיהי' בבחי' חיצוני' ועי"ז יכול להיות ואספת דגנך שיאסוף אותם מעלמא דפרודא לעלמא דיחודא, אבל אם פנו אלי עורף