שצה

אך א"כ למה צריכי' להקדיש אותו מקודם, והענין הוא דאף דשרש הבהמה גבוה מאד מ"מ למטה נפל בגשמי' מאד ואיך יעלה לשרשו, אך זהו ע"י הדבור של האדם שמקדיש אותו באמרו ה"ז עולה וחטאת, לפי ששרש הנפש הוא מבחי' בצלמנו כדמותנו, והדבור למעלה גבוה מאד כמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו שהכל נתהוה בדבר הוי' וא"כ גם למטה ע"י דבורו שמקדיש אותו עי"ז ממשיך המשכה מהמקיף כו' להעלות את הבהמה לשרשה, ואח"כ ע"י הקרבן הוא המשכה פנימי', ועל כן גם בנדרים יכול לאסור על עצמו בדבורו גם דבר המותר, ובלבד שידור בדבר הנדור דוקא כמו ככר זה עלי כעולה וכשלמים אבל אם אמר ככר זה עלי כבשר חזיר, לאו כלום הוא לפי שאינו יכול להמשיך בדבורו קדושה אלא בדבר שבקדושה.

אך עדיין צ"ל למה צריכים הנדרים, אך הנה צ"ל מקודם מה שאמרו בגמ' פתח במזבח וסיים בשולחן לומר לך בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, והנה אף שמדמין זה לזה מ"מ צריך לומר שאינו דומה זל"ז בכל ענין שהרי תפלה במקום תמידין תקנו וא"כ למה אסור לאכול קודם התפלה אלא ודאי שאינו מכפר שולחן כמו המזבח, וזהו שא' פתח במזבח וסיים בשולחן, דוקא סיים בשולחן כו'.

וביאור הענין הוא דהנה כתי' ותתפלל חנה כו' רק שפתי' נעות וקולה לא ישמע שהתפלה בלחש ובחשאי דוקא, דהנה יש שני בחי' אהבה וביטול וזהו ענין ק"ש ותפלה, ק"ש הוא בחי' אהבה וכמ"ש ואהבת את הוי' כו' והנה אהבה עדיין הוא בחי' יש כי יש מי שאוהב עכ"פ, אבל תפלה הוא בחשאי ביטול במציאות מחמת התגלות אלקות איך שכולא קמי' כלא חשיב. וזהו מ"ש אחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר האש קול דממה דקה תמן קאתי מלכא, דממה דוקא שהוא בחי' ביטול בעצם תמן הוא עיקר גילוי אלקות. והנה שני הבחי' אלו נמצאים גם בקרבנות שארז"ל אעפ"י שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט דהיינו אש ה"א וכמ"ש זה האשה בחי' אש ה"א והוא בחי' ביטול היש לבד, אבל עיקר הגילוי הוא מה שהאש יורד מלמעלה וכמ"ש ארי'