שצ

גם את העולם נתן בלבם

גם את העולם נתן בלבם פי' שהאדם הוא עולם קטן, ד' יסודות, ומהו מבלי כו' ראש וסוף. בכתהאריז"ל שיש בכל עולם ועולם ד' יסודות רוחניים וע"י ד' יסודות שבאדם יתקן ד' יסודות שבעולם, ד' יסודות הם או"א זו"נ, חכ' רוח, בינה אש הצמאון, ז"א מים, עפר מל', ב' יחודי' גופני זו"נ גשמי' יחוד מים ועפר, יחוד או"א נשיקין רוחא ברוחא אש ורוח. ובעבודה אחר הצמאון והיו הדברים תלמוד תורה רוחא ברוחא דאורייתא מחכ', נשיקין פה לפה ועיקר נשיקין חב"ד בחב"ד, והפה המדבר מוציא הרוח לגילוי, כי אין לך יחוד כיחוד דעיון התורה שמתחילה נעשה מוקף מדבר ההלכה ואח"כ כשמבין הוא מקיף בשכלו השכל דתורה שהוא וחכמתו אחד ולית מח' תפיסא בי' כלל כ"א ע"י התורה, ובזה עיון התורה גדול גם ממצות ת"ת בדבור שע"י כל מצוה הוא רק שרצון הקב"ה מקיף את האדם העושה המצוה אבל ידיעת התורה מלבד מה שמוקף מרצה"ע הנה הוא גם מקיף, שרצה"ע דדבר הלכה נעשה מוקף משכל האדם לאחר שמבין ההלכה.

ב) וזהו גם כו' בלבם, הגם כי נבה"ע וע"ס, מ"מ כדי שיהי' יחוד וזיווג תלוי בלב האדם כי עכשיו באתדל"ת תליא. ולהבין זה צ"ל ענין ד' יסודות בפרטי', הנה עפר ש' ב"ן, מים ש' מ"ה, ומ"ה מברר ב"ן וכן התומ"צ מבררי' בחכ' אתברירו שכך יהי' הקרבן, והקרבן בעצם היא העולה ש' ב"ן, ומתברר ע"י החכ' כי נה"י דאו"א וא"א מלובשי' בז"א, ולכן מצות רעדכ"ר מקור הכתרי' דבי"ע, ורמ"ח איברי' ט"ס טפ"ט כו' וחכ' מקור הבנין, וזהו שנק' מצות מים חכ' המרוה את העפר ב"ן שתשוקתו לעלות לאצי' ואל אישך אני תפלה כי ארץ לא שבעה במי גשמי' שקיבלה.

ולהבין מה שצ"ל פקדת ועי"ז מתעורר להיות ותשוקקיה, הוא ע"ד שכל ניצוץ צריך התעוררות וכמו נה"א שיש בו ש' מ"ה שנותנים לו לצורך הבירור, מ"מ אלמלא עוזרו כו' מפני כי הגוף שניזון מדברי' גשמי' דנוגה, הגם שהוא מותר מ"מ יש בו פסולת ולכן משה לא אכל (גם מ"ן שלגבי') הגם שידע הכוונה, כי לא הגיע הזמן דכתי' ואת רוח הטומאה כו' וז"ע תרומת הדשן שבמקדש. ועד"ז יובן בשם ב"ן שיורד לברר בי"ע א"ז תכלית הבירור עדיין שהרי צ"ל בירור שני דמ"ד לכן צריך סיוע, וע"ד לכה דודי שושבינא דמטרוניתא, והוא משם מ"ה, מצות רעדכ"ר מעוררי' הרצון דאה' מוסתרת, וכ"ז עכשיו אבל לע"ל עליית המל', יצחק אתה אבינו ולא כמו עכשיו אברהם מים הוליד רשפי אש דיצחק, וזהו ע"י תשובה כמשי"ת אי"ה.