שפח

רק ת"ר אלף זהו נאצל בסוד שורש אבל בסוד תוס' יוכל להיות אשר לא יספר כו', ותוס' זו הוא ע"י המשכה מאא"ס כי הריבוי של המספר לא"ס הוא מצד כח א"ס ב"ה הכל יכול כמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר ויהיו חיי שרה (שלא נדפס סעי' ד') כבוצינא דא דאתפרשא מינה נהורין לכל סטר כו' שהריבוי המופלג לא"ס הוא דוקא מצד הכ"ע שהוא בחי' א"ס שע"ז נא' בת"ז שהי' יכול להיות ספי' לאין קץ. ובזה יתיישב מה שיש סתירה בדרושים דלפעמים נא' שכל מה שנמשך האור וההשתל' למטה נעשה התחלקו' וריבוי יותר כמ"ש בת"א ע"פ והנה אנחנו מאלמי' אלומי' כו', ולפעמי' נא' להיפוך יחידות בז"א ועשירי' באו"א מאות בא"א עד רבבות בע"י כו' (ע' בלק"ת פ' הברכה בד"ה ואתה מרבבות קודש) אלא שיש ב' בחי' התחלקות הא' בחי' הפירוד ממש כמו ה' אצבעות שכל א' בפ"ע זו היא למטה יותר אבל הריבוי ע"ד ענין בחי' הנ"ל זהו למעלה יותר כו'. וזהו את מספר ימיך אמלא דהמצות נמשכי' מרמ"ח אברי' דז"א שהן בחי' מספר אך ע"י גילוי א"ס ב"ה שרש המצות הוא חד דרגא דא"א, כי רק בז"א מתחלק לתרי"ג בחי' אדם כו' כמ"ש באד"ר דקכ"ט ע"ב, וע"י גילוי השרש אמלא להיות למטה ג"כ א"ס במספר, וזהו"ע מצותי ומצות הוי' כמ"ש במ"א, מצות הוי' היינו תרי"ג ארחין דז"א בחי' מספר, ומצותי היינו חד ארחא דא"א למעלה מבחי' מספר. ובזה יובן ג"כ התירוץ ראשון בגמ' חגיגה כאן בזמן שבהמ"ק קיים דאם הי' מאיר תוס' אור הי' התכללות אין קץ באצי' וגם בבי"ע כי ע"י גילוי אצי' בבריאה נעשה ג"כ בבריאה אין מספר כו' (עמ"ש בענין אין