שפו

שיעור חסד שבחסד שבגבו' וחסד שבחסד שבת"ת כו' וכל מזיגה ומזיגה היא מדה פרטיות וגדוד א', וע"ז נא' היש מספר לגדודיו, כי איהו וגרמוהי חד ע"כ התכללות וזיווגי המדות הוא בבחי' א"ס. ובזה ית' ענין בחי' ומספר את רובע כו' שהוא בגדר מספר שמתחלק לחלקים ואעפ"כ אין לו מספר כלל.

אך יש להקשות ע"ז ממ"ש בספרי הפילוסופי' שנת' אצלם במופתים שאי אפשר לדבר שהוא בגדר מספר ומתחלק לחלקי' שיהי' בלי גבול כו' ולכן הכריחו שהזמן הוא נברא ומחודש מפני שמתחלק לחלקים כו' וכ"ש בריבוי השכליים נבדלים שהם בזמן אחד א"א לדבריהם שיהי' בלי גבול. אך הענין דבאמת לא קשה מידי דאע"פ שהנחה זו אמיתית היא, היינו דוקא בבחי' מספר של הנבראי' שהן בע"ג, משא"כ בספי' ומדות עליונות דאצי' דאיהו וגרמוהי חד כו', והן שבחיו ומדותיו ית' שנק' חכים ע"י התלבשותו בחכ' וחסד בחסד כו', וכמו שא"א להשיג מהו"ע כך א"א להשיג מהות דעתו כמ"ש בלק"א ח"ב פ"ז, וע"ש פ"ח וטי"ת מענין יחוד זה דהיינו מדותיו עם מהו"ע שהוא היודע והוא המדע כו' ע"כ בספירות הנ"ל שפיר י"ל הריבוי בבחי' אין קץ ממש שהרי אין זה ריבוי חלקים גבולי' כיון שכל מדה מיוחדת עם א"ס ב"ה. ועיקר הדבר שעל א"ס ב"ה נא' החקר אלוה תמצא כיון שברא את השכל א"כ אין שייך שהשכל יחקור עליו וא"כ המופת והנחה הנ"ל שא"א להיות דבר שבגדר מספר שיהי' בלי גבול אמת הוא בנבראי' משא"כ בספי' דאצי' כו'. וכן הסכימו הפילוסופי' עצמן שהשבחי' והשלימות אצל הבורא ית' הם בלי תכלית ופירשו בזה הפסוק מה יקרו רעיך כו' מחול ירביון הקיצותי ועודי עמך פי' רעיך הם