שפא

ובשעה"ק להרח"ו שכמו שיש ד' יסודות בעוה"ז כן יש ברוחניות בכל עולם, והד' יסודות הם ד' אותיות דשם הוי' וכ"כ במאו"א אות ד' סי' ך"ד, והם כנגד ד' עולמות אבי"ע, ופי' גם את העולם נתן בלבם שע"י ד' יסודות שבאדם יתקן ד' יסודות שבעולם.

והנה הד' יסודות הגם שבעשר ספירות הן, מ"מ ד"כ נחלקים לד' בחי' ובהן נמצא היחוד והזיווג כמ"ש הפרדס, והיינו חכ' ובינה, וזו"נ שהם ת"ת ומל', כי חכ' היא בחי' רוח, ובינה אש כי יסוד האש הוא בלב שהוא הצמאון והתשוקה שבלב ונודע כי בינה ליבא כמ"ש בת"ז, וז"א מים רובו חסדי' וכמ"ש זכר חסדו וכן שמים הוא שם מים, ועפר הוא המל'. וידוע שיש ב' יחודים, יחוד זו"נ הוא גופני וז"ע מי גשמים דכתי' בהם והרוה את הארץ והולידה והצמיחה שהוא בחי' יחוד מים ועפר. ויש בחי' יחוד או"א בחי' נשיקין שהוא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא והוא בחי' היחוד דאש ורוח, והיינו בעבודה בחי' אש הצמאון שבלב עם תלמוד תורה שהיא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא, דאורייתא מחכ' נפקת שנק' רוח וע"י התורה מתקרב בקירוב ויחוד אמיתי בהתקשרות הנפש ממש בבחי' נשיקין פה לפה לדבר ה' זו הלכה, ואתדבקות רוחא ברוחא היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו דכולא חד ממש. וכמ"ש בע"ח שיחוד הנשיקין עיקרו הוא יחוד חב"ד בחב"ד והוא עיון התורה, והפה הוא מוצא הרוח וגילויו בבחי' גילוי והיינו בחי' הדבור בתלמוד תורה.