שסז
ושס"ה מל"ת, וק"ש היא מצוה כללית שכוללת כל המצות כמ"ש וזאת המצוה וגו' ואח"כ נא' שמע ישראל, וכמשרז"ל בירושלמי בברכות בפרטיות איך שק"ש היא קבלה על כל העשה"ד כמש"נ מזה בד"ה וידבר כו' אנכי (ג"ל), וע' בקיצור וביאור שעל הסש"ב שבסוף ד"ה ונפש השנית בביאור על פך"ג ס"ב שכ' וז"ל שק"ש היא כעין כוונה לכל המצות.
ולפ"ז מה שביאר שהג' ידות הם תורה ועבודה וגמ"ח, הם ג' ידות יותר נעלים מהיד דמע"ב (גם לפי מה שנק' הגדולה), ובכללות הנה תורה היא הממוצע שהיא נגד יד הרמה, ובפרטיות ק"ש היא בחי' יד הרמה שכוללת וגורמת יחוד יד הגדולה ויד החזקה, אך זהו בדרך העלאה שבכלל הוא עמוד העבודה, ולכן מלמטלמ"ע תפלה שכנגד קרבנות שהוא בחי' ההעלאה הוא העיקר לפי שעי"ז גורמים ההמשכה שנמשך ע"י המצות והתורה. וההמשכה תחלה הוא ע"י המצות מקיפים ובצל ידי כסיתיך, וי"ל ג"כ לפי ששורש המצות בחד ארחא דגלגלתא דאתפלגית לתרי"ג ארחין (כמדומה בז"א) לכן ההמשכה מלמעלמ"ט תחלה ע"י המצות ואח"כ ע"י התורה בבחי' פנימיות, ועי"ז נעשה ההגדלה בכח אד' היינו בבחי' כח דמע"ב שנק' כח מעשיו.
ומ"מ אין זה סותר למ"ש שהתורה היא בחי' יד הרמה שכוללת ב' ידות דיד הגדולה ויד החזקה מצות ועבודה, לפי שאורייתא מחכ' נפקת שהחכ' היא מכון לשבתו ית' כי אורייתא וקוב"ה כולא חד שלכן התורה נק' אמת לפי שבחכ' שבתורה נתפס אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, וכמו שנת' בד"ה להבין ההפרש בין תורה למצות בענין איהו וחיוהי חד שנת' שם טעם הנ"ל. ומ"מ ע"י העבודה דתפלה שכנגד קרבנות בכלל שהוא ביטול היש לאין, דק"ש הוא ביטול אמיתי וביטול היש, דאחד הוא ביטול אמיתי, ועד בכל נפשך הוא ביטול היש, עי"ז ממשיכים תוס' אור בתורה מבחי' אין שקדם לחכמה, שהגם שהחכ' מאין תמצא ובה שורה התענוג שהוא האין, מ"מ ע"י העבודה דביטול היש וביטול אמיתי עי"ז ממשיכים תוס' אור.
לד"ה ע"כ יאמרו המושלים כו' ביצרם.
(רישומי דברים).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.