שנט

כמובן מדברי רז"ל בכמה מקומות, והיינו כמו שמהדבור של הרב נעשה מקור השכל לתלמיד, שמבחי' אותיות שלמעלה נעשה ראש ושכל למטה וכמ"ש במ"א מענין מל' דאצי' נעשה כתר וע"י לבריאה, מל' דאצי' הוא בחי' אותיות הדבור ומ"מ מזה נעשה כתר דבריאה, וכמו אדם הראשון שהי' לו שכל והשגה אפי' יותר ממלאכים כמשארז"ל במד"ר, ועיקר התהוותו הוא רק מבחי' אותיות דמאמר נעשה אדם.

וזהו מ"ש אשר שם שמות בארץ וארז"ל א"ת שמות אלא שמות כי שמות היינו מ"ש שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שהוא בחי' ביטול ועליות העולמות ואעפ"כ גם עלייה זו היא ג"כ רק בבחי' אותיות ושם לבד, וזהו אמרם ז"ל א"ת שמות אלא שמות כו', והיינו לפי שמאותיות שבעליון דהיינו מבחי' תחתונה שבעליון נעשה ראש וכתר לתחתון, וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שיש ג' בחי' עדן נהר גן, ונודע מארז"ל עדן עין לא ראתה כו', רק שהגן הוא בחי' תחתונה של עדן העליון ומגן זה נעשה עדן למטה בג"ע התחתון, וזהו ענג ר"ת עדן נהר גן, והנה ענג יש בכל עולם והיינו לפי שמבחי' גן דהיינו בחי' תחתונה שבעליון נעשה בחי' עדן למטה. וזהו דכתי' הוי' הוי' שיש שני בחי' הוי', הא' מורה על בחי' סוכ"ע עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והוי' הב' הוא בחי' ממכ"ע כי הכל הוא רק בחי' אותיות, שהוי' הא' הוא בחי' אותיות שנכללים בעצמותו, והוי' הב' הוא המח' והדבור השייכים לעולמות. והנה תבונה הוא אותיות בן ובת ונק' קול ודבור (ע' בבה"ז על מאה"ז פנחס דרנ"ג ע"ב בד"ה עוי"ל בא"א מאמר זה דרב המנונא דל"ח ע"ג), וזהו מ"ש ולתבונתו אין מספר, דהיינו שבחי' אותיות שהוא בחי' השגות אין מספר, ועד"ז ארז"ל ע"פ ועלמות אין מספר ועולמות אין מספר שנת' ענינם במ"א שאכמל"ב.

ובזה יובן ענין כל המאריך באחד כו', דהנה פי' אחד היינו אחר שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם מ"מ אחד הוא, וצ"ל איך הוא בחי' אחד, אך היינו כשמתבונן דמה שנתהוו ריבוי התחלקות עולמות הוא רק מבחי' אותיות הדבור, והנה אנו רואים למטה שאותיות הדבור נכללים באותיות המח'