שנח

היינו מה לדבר ושידבר, אבל לא כן בהכאת הכינור שצריך שיהוי וכוונה יותר].

והנה כמו"כ יובן למעלה שיש ג"כ בחי' אותיות הדבור ואותיות המחשבה, הגם דכתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' ומסתמא גם דבורו אינו כדבור של אדם א"כ איך שייך לומר אותיות הדבור למעלה, אך הפי' הוא שההארה שמהוה עלמין דאתגליין נק' בשם אותיות הדבור וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, ומה שמהווה עלמין סתימין דלא אתגליין נק' בשם אותיות המח' שהם ג"כ הארה שאינו נוגע אל עצמו כלל ונק' בשם אותיות, וכן יש עוד אותיות למעלה יותר בבחי' מה שכלול בעצמותו, דהיינו מאמר הפדר"א הנ"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, דהיינו מה שעלה ברצונו הפשוט שיהי' מקור לעולמות נק' ג"כ בשם בחי' אותיות, אך שם זה נק' שמו הגדול דהיינו אותיות הקבועי' באור שנכלל בעצמותו מה שהוא הי' הוה ויהי' מקור למקור דמקור לעולמות.

והנה בזה יובן ג"כ מ"ש ולתבונתו אין מספר, דלכאו' הי' צריך לכתוב ולתבונתו אין חקר, אך הענין הוא דהנה ארז"ל ביו"ד נברא עוה"ב בה' נברא עוה"ז, ביו"ד נברא עוה"ב היינו מבחי' יו"ד דאותיות המח' ומבחי' ה' נברא עוה"ז הוא מבחי' ה' דאותיות הדבור, והנה כמו למטה באדם אינו נחשב לכלום שני אותיות לגבי עצם הנפש שלו כך למעלה מה שנתהווה עוה"ב ועוה"ז הוא רק מבחי' שני אותיות שאינו נוגע אל עצמו כלל, ומובן ענין ביטולם שאינם תופסים מקום כלל במכ"ש משני אותיות נגד נפש האדם כו'.

ד) והנה תבונה נק' עלמא דאתי דהיינו עוה"ב, דהנה פי' עוה"ב היינו מה שהנשמות יושבין ונהנין מזיו השכינה היינו שמשיגי' שם אלקות, והנה אנו רואים שעיקר גילוי התענוג היינו כשמבין השכל על בוריו בהתפשטות אורך ורוחב, אבל כשאינו מרגיש ומשיג אותו כ"כ הגם שמאיר לו נקודת השכל בבחי' ברק המבריק אינו מתענג כלל ממנו, וזהו ענין תבונה דהיינו התבוננו' שמשיג השכל בהתפשטו' אורך ורוחב. והנה מאחר ששרש ההשגה נמשך מבחי' אותיות וכמאמר ביו"ד נברא עוה"ב ע"כ יש כמה בחי' אותיות שמהם נמשכים ומתהוים כמה בחי' השגות, כי הגם שבספרים אינו נזכר רק געה"ע וגעה"ת, אבל באמת יש כמה השגות ועולמות עד אין קץ