שנו

הולך ואור עד נכון היום, דיום נק' אור וכמ"ש ויקרא לאור יום, ואור היינו התגלות גילוי אוא"ס, אך אין יום בלא לילה דהיינו ברישא חשוכא והדר נהורא שמתחלה צריך להפך את החשך ואח"כ יוכל להיות התגלות בחי' יום גילוי אוא"ס. וזהו מאריכין לו ימיו ושנותיו דהיינו שע"י שמאריך באחד עי"ז יכול להפוך מחשוכא לנהורא.

ג) ועתה צ"ל מהו ענין אריכות דאחד, הנה כתי' ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, וצ"ל אטו האידנא לאו אחד הוא, הנה מקודם צ"ל ענין ושמו אחד מהו ענין שם למעלה, אך ענין פי' שם הוא בחי' אותיות ששם הוא בחי' צירופי אותיות כמו שם אברהם, והנה אותיות הוא רק בחי' גילוי אור לבד מעצם הנפש הארה בעלמא כמו אותיות הדבור שאינו רק הארה בעלמא מעצם הנפש שאינו נוגע אל עצמו כלל כמו אור וזיו השמש שאינו נוגע אל עצמות השמש אם זיו זה מאיר או לא וע"כ נק' בס' הזה"ק בחי' גילוי אוא"ס בשם אור, ובלשון הגמרא נק' בשם שם, וכמ"ש בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שאור ושם הוא דבר א' ממש כי שם ג"כ אינו שייך אל עצמו כלל כי אינו צריך לו רק לזולתו ואינו כמו מים שהוא המשכה שכאשר נמשך מכאן למקום אחר נחסר מכאן המים, אבל אור ואותיות אינם עושין שום חסרון בעצם הנפש אף אם ידבר או יחשוב [הרבה].

והנה באותיות יש כמה בחי' אותיות כמו שאנו רואים שיש בחי' אותיות הדבור וכן יש אותיות המח' שאינם נרגשי' במבטא לזולתו, אך מ"מ הוא בעצמו מרגיש את האותיות, והנה כמו"כ יש עוד בחי' אותיות הקבועי' בעצם הנפש ממש שאינו מרגיש אותם אפי' בעצמו ומ"מ עכצ"ל שיש בחי' גילוי אותיות בעצם הנפש דאל"כ הי' צריך להתיישב בעצמו איך לדבר, אם במבטא זה או זה כמו למשל שאנו רואים שע"י שמכים בכנור עי"ז יוצא קול ערב דהנה מקודם צריך לימלך אם יכה כך בכנור או כך, והיינו לפי שע"י ההכאה בכנור עי"ז יוצא הקול ע"כ צריך לחשוב מקודם איך יכה, אך באותיות