שנד

והענין הוא דהנה איתא בזהר דכל התורה והמצות הם לאתקנא רזא דשמי', כי הנה יש ז' שמות שאין נמחקים והיינו שם אל בחסד כו' כי כדי שיהי' המשכת אור א"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל במדת החסד כדי להיות עולם חסד יבנה הוא רק מבחי' שם והארה בעלמא מא"ס ב"ה והוא בחי' שם אל, וכידוע שאין ערוך השם של האדם עד"מ לגבי עצמותו וכלא חשיב, וכן שם אלקים בגבורה, ולכן כדי להמשיכו ית' להתלבש במדותיו להיות עולם חסד יבנה הוא ע"י התומ"צ, ע"י מצוה זו נמשך שם זה במדה זו כו'. אך עיקר הפי' לאתקנא רזא דשמי' היינו להמשיך מבחי' שמו הגדול שהוא בחי' א"ס, וכנודע שיש יחוד שם הוי' ואד' שהוא המשכה מבחי' שם הוי' סוכ"ע בשם אד' בחי' ממכ"ע, וע"י התומ"צ הוא המשכה מבחי' שמו הגדול כנזכר בענין משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, ועי"ז לאתקנא רזא דשמיה שיהי' נמשך גילוי בחי' זו בשאר כל השמות.

ב) והנה יחוד הוי' אד' הוא ע"י עניות אמן ולכן אמן גימ' ה' אד', והוא גמר הברכה, ולכן ארז"ל גדול העונה אמן יותר מהמברך וכן ארז"ל כל העונה אישר"מ בכל כחו קורעי' לו גזר דינו, שנא' בפרוע וגו' בהתנדב עם ברכו הוי'. ופי' רש"י שע"י שמתנדבים לברך את בוראן עי"ז בפרוע ביטול פורעניות, כי פרוע מתרגמין בטל. ואמרו זה על שמי' רבא שזהו פירוש שמיה הגדול.

ולהבין מהו פי' בכל כחו, הנה יש בזה ג' פי', א' פרש"י בכל כחו בכל כוונתו, ב' פי' תוס' בשם הפסיקתא בכל כחו בקול רם, ג' הוא כמ"ש ועתה יגדל נא כח אד' כו'. והענין הוא דהנה בפסוק בראשית ברא יש בו