שנא

יין וכדומה, והנה אע"פ שהוא מקבל מ"מ אינו גורם הכלי שיומשך בתוכו היין, וכמו למשל נר שמקבל השמן הנה אינו גורם הכלי שיומשך השמן לתוכו, והנה אבר הוא ג"כ בחי' מקבל שמקבל את אור הנפש, ועוד יש מעלה באבר דהיינו מלבד מה שהוא מקבל את אור הנפש אלא שג"כ הוא ממשיך את חיות הנפש שאם לא היו האברים לא הי' גילוי הנפש כלל אלא שאם יש אברים אזי נמשך חיות הנפש כו', אבל בלא אבר אינו מתגלה כלל כמו למשל שאם נחסר איזה אבר כמו עין וכדומה אזי נחסר חיות הנפש של אותו אבר ואינו מתגלה, נמצא שהאבר גורם שיומשך החיות כו', והנה כמו"כ המצות לבד שהם כלים לגילוי המשכת אלקות, אלא שהם גורמים שיומשך המשכת אלקות. וזהו המחלוקת בגמ' תלמוד גדול או מעשה גדול שיש סברא בגמרא לומר שמעשה גדול, והיינו שאעפ"י שמצד היחוד תלמוד גדול לפי שמעשה המצות הם רק בחי' איהו וגרמוהי חד וע"י התורה נעשה בחי' איהו וחיוהי חד, אך אעפ"כ זה גופא שיומשך המשכת אוא"ס כו' זהו ע"י מעשה המצות כנ"ל וע"כ מעשה גדול, וזהו שארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והיינו לפי שהתורה בלא מצות אינו ממשיך כלום, אך מצד היחוד תלמוד גדול לפי שהוא בחי' איהו וחיוהי חד, וזהו מ"ש בתניא שע"י תלמוד נעשה בחי' אורייתא וקודב"ה כולא חד, והיינו לפי שכשאדם לומד את התורה ומקשר דעתו ומחשבתו בעיון התורה ונעשה מחשבתו ושכלו מוקף משכל התורה וגם שכלו מקיף שכל התורה, עי"ז נעשה התקשרות חזק ואמיץ ונעשה כולא חד.