שנ

שאע"פ שע"י תורה ומצות נעשה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי כו' אעפ"כ הוא רק הארה מאוא"ס וכמו למשל זיו השמש מהשמש שהזיו אע"פ שהוא מעין המאור מ"מ הוא רק הארה מעין המאור, אבל ק"ש הוא בחי' אליו לעצמותו ומהותו שהוא בחי' איהו, שע"י התורה נעשה בחי' איהו וחיוהי חד, אבל ק"ש הוא לבחי' איהו לבד, וזהו שארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, והיינו שמתחלה צריך לקבל עומ"ש שהוא לבחי' איהו ואח"כ עול מצות שהוא בחי' יחוד של איהו וגרמוהי. והנה פ' ראשונה אע"פ שהוא בחי' קבעומ"ש שהוא לבחי' איהו מ"מ היא כוללת ג"כ את בחי' התורה וכמ"ש והיו הדברים האלה ושננתם לבניך תחלה, והיינו לפי שהוא בחי' איהו וחיוהי חד כו' ומתחלה צריך שיקבל עליו עומ"ש העלאה לבחי' עצמותו ואח"כ ע"י התורה נעשה יחוד בחי' איהו וחיוהי חד כו' ואח"כ ע"י המצות נעשה איהו וגרמוהי חד בחי' אברים כו' כנ"ל.

והנה האברים כלולים מג' בחי' בשר גידים ועצמות, והנה להבין מהו ענין זה במצות, הענין הוא דהנה המצות כלולים ג"כ מג' בחי' דהיינו מעשה המצוה עצמה, וברכה של המצוה, וכוונה של המצוה כי מצות צריכות כוונה כו', וזהו בשר גידים ועצמות שהוא בכלל מחשבה דבור ומעשה, בשר הוא בחי' נה"י בחי' מעשה, ועצמות הוא בחי' חב"ד מחשבה כו' כי מלובן שבאב שהוא בחי' חכ' נעשה עצמות, וגידים הם המחברים זהו ברכה של המצוה, ואז כשהם כלולים מג' בחי' אז נק' המצות בחי' אברים דמלכא.

דהנה יש הפרש בין בחי' אברים לכלים, והחילוק וההפרש שבין אברים לכלים הענין הוא דהנה כלי הוא בחי' מקבל דהיינו שמקבל בתוכו