שמט

בינה, נמצא שבחי' חכ' היא למעלה מבחי' עולמות ושייך גם לעצמו כנ"ל, וזהו ההפרש שבין איהו וחיוהי לבין איהו וגרמוהי חד, שאיהו וגרמוהי חד זהו רק היחוד שבמדות כנ"ל שהם לזולתו, משא"כ איהו וחיוהי חד שהוא היחוד שבחכ' שהוא בחי' עצמות ממש (וי"ל שזהו דכתי' על חכ' התורה ואהי' אצלו שעשועים יום יום, שהשעשועים שבבחי' יום יום אאלפך חכ' זהו בחי' איהו וחיוהי), ואינו דומה היחוד שבין בחי' חכ' שהוא בחי' עצמות לבין היחוד שבמדות שאינם רק לעולמות.

ואף שבתניא ח"ב פ"ח מבואר שמצד עצמותו שוה היחוד שבחכ' עם היחוד שבמדות, מ"מ צ"ל שאעפ"כ יש הפרש וחילוק לפי שחכ' שייך לעצמו כנ"ל. ועוד י"ל דלכך היחוד שבחכ' הוא למעלה מבחי' היחוד שבמדות, דהנה חכ' הוא כח מ"ה בחי' ביטול ואין אוא"ס שורה אלא דוקא בבחי' ביטול, וזהו שהתורה נק' אמת וכמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה ולכאו' אינו מובן איך נק' התורה אמת שהרי אוא"ס עצמו נק' אחד האמת כו', אך היינו לפי שבחכ' נתפס אחד האמת, דהנה אמת מורה על בחי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כי אל"ף מורה על בחי' אני ראשון ותי"ו על בחי' אני אחרון ומ"ם על בחי' ומבלעדי אין אלקי' ובחכ' נתפס בחי' זו איך שקמי' כלא חשיבי ואין אלקי' זולתו כו' וע"כ נק' חכ' ג"כ אמת. וזהו איהו וחיוהי חד שהוא יחוד בעצם לפי ששם גילוי בחי' עצמותו כו'. משא"כ במדות נק' רק איהו וגרמוהי חד ואע"פ שמתייחדים בתכלית היחוד אעפ"כ אינו דומה לבחי' היחוד שבחכ' כו'.

והנה ק"ש הוא למסור נפשו באחד שהוא בחי' מס"נ לעצמותו ומהותו ממש וכמ"ש מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו, והיינו