שמו

הכסא שמנשאין את הכסא למעלה מה שלא הי' ביכולתו מצד עצמו רק ע"י המרכבה של החיות כו', וכך אעפ"י שהעיקר הם המצות מ"מ זה גופא שהמצוה יהי' מצוה זהו ע"י האדם דוקא שעושה המצוה כמו למשל מצות תפילין שאם אינו מניח תפילין רק שהם מונחים על השולחן אזי אינו מצוה כלל רק שהם תשמישי קדושה אבל אינו מצוה, וכשמניח אותם האדם אזי הוא מצוה, וע"כ הוא למעלה מהמצוה כו' וכמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתה שישראל נק' ראשית תבואתו, תבואה נק' מצות וכמשארז"ל מאי פירי מצוה ונש"י נק' ראשית תבואתו לפי שהתבואה למשל אינו יכול להצמיח כ"א ע"י כח הצומח שבארץ, וע"כ אף שהעיקר המכוון הוא הפרי מ"מ בלתי כח הצומח שבארץ לא יוכל להיות הפרי כנ"ל וע"כ כח הצומח הוא ראשית לפרי, כמו"כ המצות הם הפרי אך כדי שיצמח הפרי הוא ע"י כח הצומח שבארץ שהוא נש"י שנק' ארץ וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ כו', נמצא שהם עושין למצוה שיהי' מצוה כנ"ל וע"כ הם העיקר. וזהו אעפ"י שהם מרכבה לבד מ"מ יש מעלה במרכבה וכמו האבות שהיו מרכבה כנ"ל והיו בתכלית הביטול לאלקות בבחי' ביטול במציאות ממש. וזהו ענין רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שבהם מלובש רצה"ע ממש, והאדם העושה המצוה נעשה מרכבה לרצה"ע דהיינו בבחי' מרכבתא עילאה בחי' ביטול במציאות ממש משא"כ בכללות העולם אפי' עולמות דקדושה אעפ"י שהם בטלים ג"כ לאלקות מ"מ הם רק בבחי' מרכבתא תתאה מרכבה של החיות הקדש שהוא רק בחי' ביטול היש לבד כו'.

ועתה יש להבין מ"ש שם דאורייתא וקוב"ה כולא חד. והנה להבין זה י"ל מקודם מ"ש בזהר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון כו', ולכאו' אינו מובן למה מחלק זה לשנים איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, והל"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וכיון שהוא מחלק לשנים על כרחך צריך לומר אף שהוא חד מ"מ אינו דומה היחוד שבין איהו וחיוהי לבין איהו וגרמוהי, ויש להבין ההפרש ביניהם. אך הענין הוא דהנה איהו וחיוהי קאי על האורות כי חיוהי הוא