שמה

כו' ואף שמקבלים ג"כ חיות מהנפש מ"מ אינם בטלים לרצונו, והיינו לפי שהחיות אינו מלובש בהם כ"א בבחי' מקיף לכך יכול להיות שאף שמקבלים חיות מ"מ לא יהיו בטלים. אך מ"מ אנו רואים שאם הוא טרוד מאד בשכל עמוק או כשהוא טרוד באיזה ענין שנוגע לעצמות נפשו אזי יכול להיות שיבוטל כח המרעיב ג"כ שאינו מרגיש כלל שרוצה לאכול, אך זה אינו מצד שהוא בטל רק מצד שכשמאיר אור הנפש בגילוי אזי הוא ממילא בטל ונכלל באור הנפש כביטול הנר בפני אבוקה, אך זה אינו מצד שהוא בבחי' ביטול להרצון, ואם אינו מאיר אור הנפש בתוס' גילוי אזי אינו בטל כלל לרצונו כו'. וכך יובן למעלה באור וחיות אלקי' שמחי' את העולמות וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, הנה אעפי"כ יכול להיות שיהי' בחי' נפרד לעצמו ולא יהי' בטל לאלקות כמו למשל ק"נ או שלש קליפות הטמאות לגמרי וכמ"ש את הגמל ואת השפן ואת הארנבת ואת החזיר שהם מרכבה טמאה והם מקבלים חיות מאלקות ואעפ"כ הם עושין את ההיפוך ואינם בטלים כו' וכמו למשל באדם ג"כ שאם ח"ו עובר עבירה אזי עושה היפוך הרצון מאלקות ואעפי"כ הוא מקבל חיות מאלקו' בשעת מעשה ג"כ שאם לא הי' מקבל חיות מאלקות מאין הי' לו חיות, ואעפי"כ הוא אינו בטל כלל שאם הי' בטל אזי לא הי' עושה העבירה כנ"ל והיינו לפי שהם מקבלים חיות מאלקות רק מבחי' סוכ"ע שמאיר עליהם רק בבחי' מקיף לבד אבל אינו מתלבש בהם החיות בהתלבשות גמור וע"כ אע"פ שהוא מחי' אותם מ"מ אינם בטלים לרצונו כלל ויכול לעשות ההיפוך מרצונו ממש כו'. משא"כ המצות שנק' רמ"ח אברים דמלכא היינו שכמו שהאבר בטל לרצונו ממש כך המצות הם רצון העליון כו' והיינו לפי שמלובש בהם הרצון העליון בהתלבשות גמור בבחי' גילוי וע"כ הם בטלים לרצה"ע כו'.

והנה מבואר עוד בתניא שם שהלבוש החיצון של נפש האלקית שבאדם המקיים ועושה המצוה שהוא כח ובחי' המעשה שלה הוא מתלבש בחיות של מעשה המצוה ונעשה ג"כ כגוף לנשמה לרצה"ע ובטל אליו לגמרי, ועל כן גם אברי גוף האדם המקיימים המצוה שכח ובחי' המעשה של נה"א מלובש בהם בשעת מעשה וקיום המצוה הם נעשים מרכבה ממש לרצה"ע.

והנה אעפ"י שהם מרכבה לבד והעיקר הם המצות מ"מ יש מעלה בהם לפי שיש מעלה במרכבה מה שאין ברוכב וכמ"ש והחיות נושאות את