שלט

וכמ"ש אף עשיתיו הפסיק הענין כו' (וענין כח העשייה הוא ג"כ בחי' אותיות הדבור שהרי בדבר ה' שמים נעשו אלא שיש אותיות הדבור שמאירי' בהם חג"ת זהו אותיות עליונים יותר, ויש לפעמים שאין מאיר בהדבור בחי' חג"ת רק בחי' נה"י זהו נק' בחי' עשייה, וכך נת' ע"פ מה יפו פעמייך בנעלים. גם י"ל ע"ד חילופי האותיות ע"י אלפי ביתות א"ת ב"ש זהו בחי' הסתר והעלם בלבוש כמו משל שמעלים הנמשל כו', עד"ז י"ל החילוק בין דבור לעשייה למעלה).

והנה לעולם ה' דברך נצב בשמים גם עתה, וגם בשבת אין האותיות מסתלקים, אלא ששובת מבחי' אשר ברא כו' לעשות שבו' ימי בראשית הוא אשר ברא אלקי' לעשות דע"י שם אלקים נמשך ונתצמצם בבחי' לעשות, בחי' כח העשייה, אבל בשבת עד"מ מתעלי' השכל והמחשבה מלהיות מתלבשי' בעשיי' ועולי' בעצמותם ונמשך החיות למטה ג"כ מאותיות המחשבה ולכן ארז"ל דבור אסור הרהור מותר וכמ"ש במ"א בד"ה שובה ישראל עד כו' (ואע"פ שנת' שאם לא הי' התלבשות המח' בדבור ומעשה לא הי' נתהוה גשמיות העשייה מ"מ מתקיימי' בשבת ע"י המחשבה כיון שכבר נתהוו ע"י הדבור ועשיי' בתחלה, וע' באוצ"ח מבואר כה"ג גבי התהוות הכלים שהי' צ"ל ע"י הסתלקות האור דוקא שאל"כ לא הי' נתהוה הכלי ואחר שכבר נתהוו הכלים אזי האורות מתלבשי' בתוכן ואינן מתבטלים מחמת זה כו' וזהו דוגמא למש"כ).

והנה כתי' ושמרו כו' לעשות את השבת לדורותם, הגם דשבת מיקדשא וקיימא מ"מ שייך לעשות, דהיינו לדורותם שיתגלה למטה להיות