שלח

ויהיו בנ"י גו' מקושש עצים

בס"ד.

ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת, ופי' בזהר פ' שלח דקנ"ז ע"א, עצים עץ החיים ועץ הדעת, וצריך להבין ענין מקושש עצים ביום השבת. הנה תחלה צ"ל בענין שבת ע"פ מ"ש כי בו שבת כו' אשר ברא כו' לעשות, וצ"ל מהו בחינת עשייה למעלה, אך הוא עד"מ כמו בנפש יש ג' לבושים מחודומ"ע, ופי' מעשה היינו בחי' כח המעשה כמו כשזורק אבן הרי נמשך כח מן היד על האבן להגביהו באויר היפך טבעית האבן, ונמצא בחי' עשייה הוא ג"כ כח והתפשטות הנפש כמו הדבור אלא שהוא מחיצוניות הנפש, וכח הדבור הוא נמשך מפנימיות הנפש יותר מכח העשיי' ומתגלה בה' מוצאות הפה, וכח המחשבה הוא יותר פנימי מהדבור, וכך יובן למעלה רק כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכן בדבור ומעשה כי דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה היינו בחי' דיבור, ודיבור הנק' בשם עשי', כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, והנה כשאמר הקב"ה יהי אור הנה מתחילה היו צירופי אותיות אלו בהמחשבה שהיא בחי' פנימי' יותר מהדבור, ונברא עי"ז האור בעלמין סתימין, וכשנמשך אח"כ ונתלבש המחשבה בהדבור שהוא לבוש חיצון לגבי מחשבה נברא מזה האור שלנו (ואלמלא לא נתלבש בהדבור לא הי' יכול להתלבש החיות מהמחשבה עצמה באור שבעלמין דאתגליין, רק ע"י שהדבור מלביש ומעלים על המחשבה), וכן עד"ז ביהי רקיע ע"י המחשבה נברא הרקיע הנמתח על הנשמות בג"ע כמ"ש ענינו בזהר הובא בתניא שער היחוד והאמונה, וע"י התלבשות המחשבה בדבור נברא הרקיע למטה אלא שנאמר בו עוד ויעש כו' את הרקיע דהיינו ע"י התלבשות בלבוש וכח העשייה כדי לעשות את גשמיות הרקיע, וכח זה הוא למטה במדריגה ממחשבה ודבור