של

בחי' ריח שז"ע שארז"ל לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן שהוא בחי' ריח, וכן ארז"ל כל האומר תהלה לדוד בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, והיינו כי העוה"ב הוא בחי' ריח כמ"ש והריחו ביראת ה', וכן גם התפלה נק' ריח כנ"ל.

ואמנם הנה נודע כי הריח הוא רק דבר שהנשמה נהנית ממנה ולא הגוף, ובתפלה ז"ע שמחבר הנשמה שלמעלה בנשמה שמלובש בגוף, אמנם מה שהוא רק דבר שהנשמה נהנית ממנה מורה שזהו רק לתועלת הנשמה לבד, ובכדי שיהי' גם הגוף נהנה מחיבור הנשמה שלמעלה זהו ע"י התורה, כי התורה נק' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי, וכמו שפעולת הלחם שמחבר הנפש עם הגוף כן פעולת התורה שתחבר בחי' הנשמה לגוף שיהי' גם הגוף נהנה מבחי' הריח הנ"ל, ולכן ארז"ל כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, והיינו שעוה"ב הוא בחי' ריח וכמ"ש והריחו, והתורה שנק' לחם מחבר בחי' ריח זה שיהי' גם הגוף נהנה ממנו ולא הנשמה לבד. וזהו שארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, והיינו כמו שהעולה היא ריח ניחוח כן בתורה יש בחי' ריח זה והוא בחי' לחם ג"כ, והיינו שכמו הקרבנות הם לחם לבחי' האישים שלמעלה כמ"ש לחמי לאשי ריח ניחוחי, כן התורה היא מזון לחבר שגם הגוף יקבל מבחי' הריח ע"י הנשמה שנק' ג"כ אישים שז"ע שם איש ואשה שהם בחי' אש יו"ד ואש ה' כמ"ש בלק"ת פ' שלח בדרושי ציצית.

אמנם להיות כי הנשמה מלובשת בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים על אור ה' וקדושתו, לכן בכדי שיוכל להגיע לבחי' הריח ע"י תפלה ותורה צריך להיות בחי' תשו"ת מקודם שז"ע שארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והענין הוא דהנה בחי' כובד ראש הוא מ"ש כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, שז"ע דכתי' עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם,