שכ

יש מאין, ובאין האמיתי שם יעקב הבכור שז"ע וביום הבכורים ל' בכור כי נש"י עלו במח' הקדומה הו"ע בכור כו' ושרש הגילוי הוא מבחי' עקודים שלמע' מנקודים וברודים למע' מתהו ותיקון בחי' עקודים עקוד בכלי אחד.

וז"ע בי נשבעתי יצא מפי צדקה כו' ופי' בי הוא בחי' פנימיותו ית' כי היו"ד הוא ע"ס דאצי' או י"ס דעקודים, והבי"ת הוא פנימי' י"ס היינו מע"ס דעקודים שעקוד בכלי א' וה"ע אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ז"ת דעקודים כו' וכן חודש השביעי ע"ש ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם בי נשבעתי נאום הוי' כו' ובי הוא בחי' פנימי' שמשם שרש השבועה ע"ש שבע ז"ת דעקודים כו' וז"ע מ"ש במ"כ שרשו ועמקו של השבועה כו'.

וע"ז נאמר ועשית חג שבועות כו' המשכה מבחי' עקודים עקוד בכלי א' דהנה איתא בס"י ע"ס בלי מה, וצ"ל הלא ע"ס הם מהות מה, כי חכמה מהות חכ' וכן חסד מהות חסד וא"כ איך הא"ס מיוחד עמהם, ואיך שייך רצון הלא לא שניתי, אך אין ערוך הרצון והחכ' שלמטה לגבי רצון וחכ' שבע"ס, רק שמבשרי אחזה שבאדם יש בע"ס שבנפש העלם וגילוי וכמו"כ למעלה, פי' כשהנשמה מתלבשת בגוף הנה כח המשכיל מלובש במוח וזהו מבחי' חכ' שבנפש ויש בו ב' מדרי' הא' כח המשכיל הב' השכל הנשפע ממנה. והנה ודאי יש ג"כ כח המשכיל בנפש עצמה קודם התלבשותה בגוף ובודאי שאין ערוך ודמיון לכח השכל המלובש במוח לגבי כח השכל הכלול בנפש עצמה הרוחני' ואין לקרותו אפי' כח המשכיל השכלה גשמי', כ"א אחר שנמשך הארה ממנה ונתלבש במוח אז נק' כח המשכיל, והארה זו היא רק הארה וזיו בעלמא ואינו ערוך לעצם כח השכל שבנפש. ולכן מה שבכח השכל יש כמה שינוים בין קטן לגדול ובשינויי העיתים אין כ"ז נוגע לעצם כח השכל שבנפש שאין בו שינויים אלו וגם סיבת שינויי כח השכל שבמוח הם באים מצד המוח שהוא