שיז

בירושלמי (פ"ק דשבת) כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו, ומאי טעמא אך בצלם יתהלך איש, ופי' בקרבן העדה שזהו מעין מ"ש והיו עיניך רואות את מוריך, והמכוון י"ל כי בפנימי' השומע לא נמשך אלא מבחי' אחרונה של בעל השמועה, ועיקר השמועה ועומקה הוא בבחי' מקיף עליו וע"י שרואה את בעל השמועה כאילו עומד כנגדו מאיר בו בחי' המקיף ועי"ז יוכל להיות קאים אדעתא דרבי'. ועפ"ז יובן ענין ז' כתרין לז' המדות שהן מקיפים של הז' מדות, ולכן שבע שבתות תמימות תהיינה להמשיך הז' כתרין של ז' המדות, וזהו שארז"ל במד"ר אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום. והנה ארז"ל במד"ר ר"פ ויקרא שמשה היו לו עשרה שמות, היינו שהשיג שמות נגד ג' ראשונות, ובשלמה ז' שמות נגד ז"ת כו'.

וע"י שבע שבתות תמימות ז' כתרין מקיפים של הז' מדות עי"ז נמשך בחגה"ש תורת ה' תמימה בחי' כתר תורה ועי"ז קאים אדעתי' דרבי' אנכי הוי' כו'. והנה כאשר השבעה שבועות הן תמימות אזי אח"כ הוא בחי' חגה"ש שהוא גילוי אנכי ה' אלקיך בחי' גילוי אלקו' למטה מבחי' אנכי מי שאנכי כו'. וכמו"כ הוא בד"פ בכל יום אחר ברכות ק"ש הוא בחי' קריאת שמע שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שידוע שה' אלקינו הוא קבלה על אנכי ה"א וה' אחד הוא קבלה על לא יהי' לך כללות עשה"ד, וכמ"ש ברבות ס"פ ואתחנן ומהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת, כיצד אתה מוצא לא פתח הקב"ה בסיני תחלה אלא בדבר זה אמר להם שמע ישראל אנכי ה"א נענו כולם ואמרו ה"א הוי' אחד, וצ"ל מהו ענין מהיכן זכו ישראל לק"ש הלא ק"ש הוא אחד מתרי"ג מצות שבתורה וא"כ יש לשאול כמו"כ על כל המצות, וי"ל משום דבק"ש אומרים ה' אלקינו שהוא ע"ד מ"ש כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו