שיג

מקיפים כו' ועי"ז נותנים לה כח שיכולה למשול על היצה"ר, וזהו ג"כ ענין שבת שבשבת ניתנה נשמה יתירה והיינו שבשבת שהוא יום השביעי אז מאירי' בחי' המקיפי' של הנשמה, וזהו שאומרים בשבת נשמת כל חי ופי' בזהר נשמתא דפרחא מחי העולמים, והענין הוא דהנה כתי' ובניהו בן יהוידע בן איש חי ומפרש בגמ' שהצדיקים אפילו במיתתן קרוים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרוים מתים, והיינו לפי שחי הוא בחי' מ"ש יחיד חי העולמים שהוא מחבר את בחי' יחיד כו' שהוא ענין המקיף כו' ולרשעים אין מאיר בהם המקיף וע"כ אפילו בחייהם קרוים מתים, משא"כ הצדיקים נקראים חי לפי שמאיר בהם בחי' המקיף, וצדיק וחי הוא בחי' א', כי צדיק הוא יסוד שהוא מחבר את השבעה דרגין למל', וגם חי הוא בחי' יסוד שהוא מחבר ג"כ את השבעה דרגין כו' וכמ"ש יחיד חי העולמים מלך שחי העולמים הוא המחבר כו' ולזה בשבת אומרים נשמת כל חי נשמתא דפרחא מחי העולמים, לפי שבשבת מאיר נשמה יתירה שהוא בחי' המקיף כו'.

והנה הקיום של השבועה הוא ע"י התורה דהנה בתורה כתיב חצבה עמודיה שבעה, ויש מדרשים שספר במדבר נחלק לשלשה ספרים שפ' ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע, אך זהו דוחק. אך פי' האמת היינו שהתורה הוא קיום של השבועה דהיינו שהתורה נותנת כח וחיזוק לקיים את השבועה, וזהו חצבה עמודיה שבעה שעמודיה של תורה הם חוצבים את השבועה שמקיימים אותה, ועי"ז חצבה עמודיה שבעה היינו ששה סדרי משנה ותושב"כ, וע"י ש"ס ותושב"כ היא הנותנת כח לקיים את השבועה כו' וד"ל.

ועתה י"ל הפי' השלישי שענין השבועה הוא מלשון שובע, הענין הוא דהנה כתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והענין הוא דהנה ארז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו דהנה ידוע שאית רצון ואית רצון, אית רצון שלמטה מן השכל ואית רצון שלמעלה מן השכל, וזהו עשה רצונו כרצונך דהיינו הרצון שלמטה מן השכל כדי שיעשה רצונך כרצונו דהיינו כמו הרצה"ע שלמעלה מן השכל, וזהו כדי שיעשה רצונך שהרצה"ע נמשך מלמעלה רק כדי שיומשך הרצה"ע מלמעלה זהו ע"י אתעדל"ת של הרצון התחתון (שהרצון התחתון הוא כלי להרצה"ע) וכמו שע"י שבע ברכות של ק"ש שהוא ענין העלאת ז' היכלות דבריאה עי"ז נמשך שבעה דרגין עילאין, וכך ע"י הרצון התחתון דוקא נמשך מלמעלה הרצה"ע, וזהו משביעי' אותו שממשיכים כח מהרצה"ע שלמעלה מן השכל, וזהו פותח את ידיך דהיינו