שג

יתירה, ולהבין ענין הנשמה יתירה שבשבת צ"ל תחלה בחי' השבת, דהנה כתיב שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, והיינו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, שביום השבת שבת מעשות בריאת שמים וארץ, והנה למשל כמו האדם בעת שהוא עושה איזה מלאכה הנה המוחין שלו מלובשי' בהמלאכה שעושה ואחר גמר המלאכה מסתלקי' המוחין למקורם ואז נמצא ענין התענוג מהמלאכה, כך הנה יובן למשכיל בנמשל למעלה דכתי' ששת ימים עשה שבששת ימים אלו הי' התלבשות בחי' החכ' במעש"ב, וביום השביעי שבת הוא בחי' החזרת המוחין לבחי' אנת הוא חכים כו', ולכן בשבת דוקא מאיר בחי' שער החצר הפנימית הפונה קדים, פי' קדים הוא בחי' קדמון ואינו כמו בחי' חכמה שנק' ראשית כי מאחר שהיא נק' ראשית הרי נמצא שני ושלישי כו', אבל בחי' קדים הוא אשר אין דוגמא כמוהו וכמו הוא ית' שנק' קדמון שהוא אחד ואין שני לו ח"ו, ובחי' זו מאיר בשבת. ובנפש הוא בחי' הנשמה יתירה שמאיר באדם, דהנה יש בחי' נרנח"י, ובכל ימי השבוע מאיר מבחי' נר"נ, נשמה הוא בחי' השגה והבנה באלקות שהוא כמ"ש ונשמת שדי תבינם, ורוח הוא בחי' המדות, ונפש הוא בחי' המחי' את הגוף, אבל בשבת מאיר מבחי' חי' יחידה מקיפי' של הנשמה כו'. וזהו פי' משביעין ל' שבע, כי הנה בחי' נר"נ הוא בחי' צדי"ק דצלם שהוא בחי' ט"ס דז"א כנודע, ולמ"ד דצלם הוא חיה שבנפש והוא בחי' חב"ד, ומ"ם דצלם הוא בחי' יחידה שבנפש בחי' כחב"ד כידוע, והנה בשבת הנשמה יתירה שמאיר הוא בחי' למ"ד מ"ם דצלם, והנה למ"ד מ"ם עולה במספר קטן שבע, וזהו משביעין ל' שבע, ועפ"ז יובן ג"כ איך יכולים להשביע אותו שיהי' צדיק הלא הצדיקים הם מעט מזעיר ואיך משביעין אותה ע"ז, אך באמת הנה כתיב ועמך כולם צדיקים והיינו כי הנשמה יתירה יש בכאו"א מישראל כו'.

ה) ולהבין פי' הב' משביעין ל' שבועה, היינו שפי' משביעין הוא שנותנין כח לנפש האדם שיוכל להתגבר על הנה"ב, כי הנה"ב הוא בחי' היצה"ר הוא קודם באדם מהנה"א כי לפתח חטאת רובץ ולכן אקדימי' טעניתא, לזה הוא הכח שנותני' להנה"א שמשביעי' אותו תהי צדיק שנותני' לו כח ושליטה על הנה"ב, הן אמת ששורש הנה"ב הוא ממקום גבוה מאד והוא מבחי' נקודים ששם הי' השבירה אבל בחי' הכח שנותני' להנפש שמשביעין אותו הוא מבחי' עקודים שלמעלה מבחי' נקודים, ולכן ע"י הכח הזה שנותני' להנה"א שהוא מבחי' עקודים יש כח ושליטה בנה"א על הנה"ב. ובזה יובן מה ענין השבועה הלא יש כמה מצות שחמורים משבועה וגם מהו שייך להשביע את הנפש על הגוף, כי פי' משביעין שנותנין כח להיות תגבורת נה"א על נה"ב.

ולמטה נעשה מזה משביעין ל' שובע, ע"ד מ"ש ומשביע לכל חי רצון, רצון יראיו יעשה, פי' כי אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ טעם