רצה

מלכות כל עולמים ובאמת הנה אנו אומרים על כל שבח מעשה ידיך שכל בחי' התהוות העולמות נק' רק בשם מעשה ידיך שכמו שאנו רואים באדם שהמעשה הוא כח היותר חיצוני משא"כ הדבור הוא יותר פנימי ומכ"ש בחי' המחשבה ולכן אנו רואים שיוכל לעשות איזה דבר מעשה ולא יחשוב ויעיין כלל במעשה הלזה ובעת עשיית הדבר יחשוב ענין אחר כלל והיינו מפני כי כח המעשה הוא בחי' היותר חיצוני כו', ולכן כאשר יתבונן שכל מה שנברא הוא רק בחי' מעשה ידיך בחי' היותר חיצוני, ובורא קדושים ישתבח שמך אפי' בורא קדושים הם המלאכים וגם בחי' החכ' נק' ג"כ קדושים הרי הם רק ישתבח שמך, אי לזאת לא יחפוץ כלל כ"א להכלל וליבטל אליו ית', וע"י התבוננות זו בא אברהם להיות הלוך ונסוע הנגבה כו'.

אך לא כל האדם יכול לבא לבחי' זו, וע"ז מתמה הנביא אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם כי הי' צ"ל בחי' כלות הנפש ואתם בית יעקב לא כליתם, והיינו מפני כי כשל בעווני כחי פי' הכח והעוז לסגף היצה"ר שלא ירצה בשום דבר כ"א אהבת אלקותו ית', כשל בעווני פי' העון אינו דוקא עבירות אפי' תענוגים גשמיים והבלי העולם הרי הם נכללים בכלל העונות, והסיבה לזה מפני כי אתם בני יעקב יו"ד עקב נשמות דעקבות משיחא, כי בד"כ היו כל הנשמות כלולות באדה"ר ויש שתלוין במצחו ובחוטמו ויש שהם בעקב והם נשמות נמוכות דעקבות משיחא שכמו העקב הוא עור גס כו', ומזה נמשך שיכול להיות עון עקבי עוונות שאדם דש בעקביו להיות כי שרש נשמתו הוא רק מבחי' עקב, וזהו עקוב הלב מכל ואנוש הוא פי' שלפי שהנשמה נמשכת מבחי' עקב לכן אנוש הוא בבחי' חלישות שא"א לה לבוא לבחי' אהבה ע"י התבוננות הנ"ל.

ולזה ה"ע מ"ת שהתורה היא נק' עוז ותושי' כו' כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח והתורה היא בחי' ימין כמ"ש מימינו כו' תורת חסד כו', דהנה ארז"ל במד"ר פ' וארא שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד ואמרז"ל שחלק מכבודו ליראיו ונת' שם דהקב"ה לבושו עוז שנא' לבש ה' עוז התאזר ונתן העוז לישראל שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, והענין הוא דהנה ארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנא' טוב ארך אפים מגבור, ולכאו' צ"ל מהו הראי' מפסוק טוב ארך אפים כו', אך הענין הוא דלמעלה יש ג"כ בחי' יצר כמארז"ל יומא דס"ט ב' שכובש את יצרו, ולכאו' איך שייך לומר לשון יצר למעלה, והיינו שקאי על בחי' מדת הדין, דהנה מדה"ד הוא בחי' גבוה שה"ע