רצא

הקוצים, דהיינו המדות נפשיות שבאדם הבאות מנפשו החיונית דהיינו קנאה ושנאה ותאוה ודומיהן בכדי לברר היטב היטב, ואח"כ יוכל להיות שיהי' כלי, שיהי' גילוי בחי' יינה של תורה אצלו כו', והנה כ"ז הוא בבחי' שש שנים שהוא בחי' שיתא אלפי שני' דהוי עלמא, אבל ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ שאסור כל עבודות הנ"ל לפי שלע"ל יהיו המצות בטילות כו'.

ז) ובזה יובן מ"ש וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית שכיון שהמצות יהיו בטילות א"כ לא יהי' העלאה מלמטה למעלה וא"כ מאין יהי' המשכה, וזהו הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו שכיון שלא נזרע ממילא יהי' לא נאסוף כו' וא"כ מה נאכל, וגם זה גופא תמוה למה יהיו המצות בטילות שהם המשכות גבוהות כו', וזהו התשובה ואכלתם ישן כו' שת"א תיכלון עתיקא, ולהבין מהו בחי' ישן, הענין הוא דהנה חדש הוא בחי' המחדש בטובו בכי"ת מע"ב שבכל יום נתחדש החיות, והנה מ"ש המחדש כו' מע"ב אינו קאי כ"א על עולמות התחתוני' דוקא, אלא שהוא קאי על עולמות עליונים אפילו על ח"ע כי בראשית בחוכמתא כו', והיינו שאפילו ח"ע נתחדש ג"כ תמיד מאין ליש שהוא למעלה מן ההשתל' כי השתלשלו' הוא כמו למשל אותיות הדבור ממח' שאותיות אלו היו כלולים מתחלה במח' רק שהיו בהעלם ואח"כ בדבור יוצאים לגילוי לזולתו כו', או כמו למשל עיבור ולידה, שאין זה התחדשות אלא שהוא בחי' העלם וגילוי שמתחלה הי' הולד בהעלם בבטן אימא ואח"כ יוצא לגילוי כו', וזהו בחי' השתלשלות כו', משא"כ התהוות החכ' מאוא"ס ב"ה זהו למעלה מן השתלשלות שאינו בערך כלל ואינו שייך לומר ע"ז העלם וגילוי, שא"א לומר שהחכ' הי' מתחלה בהעלם העצמות ואח"כ יצא לגילוי שהרי לגבי עצמותו אפי' ח"ע נחשבת כעשי' גשמי' וכמ"ש כולם בחכ' עשית,